ילדי יקרי לי,
אני חוזר אליכם כי אתם ילדי, ואב אח או חבר צורך את עצמו יותר ממה שאתם צורכים אותי. אכן, אתם צורכים אותי לחלוטין, שכן בליי לא תהיו קיימים; אך אהבתי צריכה אתכם מאוד, מתוך אהבות וחשק גדול מאשר האהבה עצמה! זהו האהבה שבאתי לפנייכם, והיא כה גדולה, טהרה ומתוקנת עד שכאבלי אתכם, אני כמו אב שאיבד את ילדיו.
אהבתכם מלאת אותי לגמרי, כי כל סימן של אהבתכם ממלא את לבי רגשות, חיבה ותקווה, שכן כבר רואים אתכם לצדי בשמי, שזהו משכני, אליו מזמין אתכם לעד עולם.
שם תהיינה בבית, מושלמים כמו שאנוכי מושלם, חזקים כאשר אני כל-יכולת, וענוים כאשר אנכי הענות המושלמת. אתם תהיו עםי, מכירים אותי כמוהו שמכיר אותכם, מאהבים אותי כשאוהב אותך, ונגישים כמו שאנוכי לכל כל-יכולת.
בנים שלי, חשבו עמוק על הרגע שבה תהיו מושלמים עם המושלמות הקדושה, כי זה הרגע יבוא, ואתם חייבים כבר להכין את עצמכם לו: לא יהיה לכם שאיפה אחרת אלא לעשות את רצון האל בכל רגע בחייכם, בדקה ובשנייה. התאחדו עם מלאך השומר שלכם; חשבו עליו לפני כל פעולה; תפלו אליו לפעול כמוהו שמגיש אותכם, כך שלא יהיו מעשייכם ללא מחשבה אלא מאוחדים איתו, הוא שאינו נפרד מהאל.
כך הייתי על הארץ, המאוחד עם האל, רוצה רק את רצונו בכל דברים, הקטנים והגדולים; ועל הצלב, הייתי מאוחד איתו עד כדי כך שסגירתו ממני — בגלל כל החטאים של כל האנשים שאני נשא על עצמי אז —, אדם-אלוהים, בטח, אך אדם מלא, ולכן גם נדחה באותו רגע הכואב ביותר של בושתי: “אלי אלי למה עזבתני?” (מרקוס 15:34).
הוצרכתי על ידי רצון האנשים, כן, אך גם על ידי הרצון האלוהי, באמצעות קבלתי לשאת על עצמי את כל חטאי העולם ולעשות תיקון במקומם של האנשים עבור בושתם העצומה שהפרידה אותם מאלוהים.
אלוהים עזב אותי לבדי באותן רגעים של צדק אלוהית, ונשמתי סברה אז בצער גדול. הרגשתי בודדות עצומה, נטישה, ומרירות זו כבשה אותי עמוקות. סבלתי גופנית מכאבים שחרבו אותי, ונפשי הנטושה והבדידה לא תסגר. ידעתי זאת, ואותו מאבק פנימי, ברגעים של צער גוף גדול כאלה, היה לא נודע לאדם אך הידוע מאוד לאלוהים.
הייתה דוגמתית, קבועה ואינה משתנה; היא הכשירה עצמה בכל שנייה בחיי האדמות שלי כדי לשמח את האלוהים, וגם אז, כשאיבדה הכל, נשארה נאמנה לעצמה, מקבלת הכל מרצון אלוהי — גם גזר דינה... אבל אלוהים לא אישר זאת, ונפשי, מנצחת במאבק הסופי נגד התקפה בלתי פוסקת של השדים וכל הגיהנום, חודשה עם האלוהים ויצאה ניצחון מהאדס, מן הבושה והחשיפה.
זכרו זאת היטב, יקרותי: סבלתי יותר מכל בן אדם אחר; אני מוכר את צרותיכם; אני מזדה עם כל אחת מהם בגלל שאני מכיר אותן כולן; אנחנו חברים, חברים רחמניים, ואתם יכולים לסמוך עלי הכל: פחדותיכם, דאגותיכם, כאביכם, חששותיכם, צרותיכם והרסכם. אני מכיר אותן כולן כי סבלתי את כל אחת מהן, ולא בזלזול בהן, סבלתי יותר ממך: בגופי, בנפשי, ואקחתי לכם מחילה.
התגלגלו לרגליי; איתי אתם בטוחים; איתי אין לכם מה לפחד; ייסוריכם נטלים על ידי ייסוריי; חטאיכם נסלחו בזכות זבחי; רק מבקש ממך להכיר בהם, להודות בהם ולהתחרט עליהם כדי שלא תיפלו שוב אליהם.
סמוך את עצמכם בי; אני נותן לכם ואשיב לך מתנות רוח הקודש, האלוהים, ותלחמו לצד קדושי, והגיעו לקדושה כמו הם ואחרי עזיבתכם את הארץ הזאת חיים נצחיים.
אני מברך אותך, אהובי, ומאבק לך.
בשם האב, הבן והרוח הקודש †. אמין.
אדוניך, צלוב על מנתכם
מקור: ➥ SrBeghe.blog