שעות ה-24 של הייסורים של אדוננו ישוע המשיח

24 שעות התשוקה המרה של אדוננו ישוע המשיח מאת לואיזה פיקרטה, הבת הקטנה של הרצון האלוהי

† השעה הרביעית
מ-8 עד 9 בערב †

הסעודה האוקריסטית

הכנה לפני כל שעה

ישוע, אהבתי המתוקה! מאחר שאהבתך אלינו לא מספיקה לך, רואה אנוכי כי אתה קם מהשולחן בסוף הסעודה האחרונה ושר עם תלמידיך הקרובים שיר התודעה לה' אבינו כדי לכפר על ביגוד הבריות. כך אני מבין, הישוע, שכל מה שעושה ואת כל אשר נגע בו, יש לך את המילים בשפתיים: “תהילה לאבי!” אנוכי לקוח מימיך את המלים האלה. תמיד וכל זמן רוצה להעיד: “תהילה לך עלי ועל כולם!” כדי למלא את חוסר התודעה.

ישוע, אהבתך עדיין לא מנוחה. שומעתיך קורא לתלמידיך לשבת שנית. תופסת אגן, מתחזק בחוטב לבן, נופלת על ברכיים לפני רגליהם של תלמידיך בתנוחה כה נמוכה עד שהמטרה את עיני כל השמים ומאירה אותם. אף האפוסטולים צופים בהיפוך נשימה. אבל תגידי לי, יקירתי, מה אתה עושה? ואיזו מעשה זו של שפלות עמוקה, שפלות שלא נראתה ולא תחזור לראות!

“בן האדם”, ענה ישו, כורע על רגליהם של השליחים, "אני רק חושק בנשמותיהן¹, ובעזרת דמעות אני מתכנן תכסיס של אהבה כדי לקשר אותם אלי. עם הסמל של המים שלך מעורבים בדמעתי, רוצה אנכי לטהר את נשמתיהם מכל פגם ולהכין אותם לקבל אותי בסקרמנט הגדול. מאומה זו של טיהור קרובה כל כך ללבי שאיני רוצה לסמוך אותה על המלאכים או על אמי הקדושה. אני עצמי רוצה לטהר את נשמות שליחי כדי לעשות אותם ראויים לקבל פרי הסקרמנט המבורך. בכך אנכי רוצה לפצות על כל מעשים טובים, אך בעיקר על מנהלת הסקרמנטים, אשר מבוצעות ברוח של אפליה ולא ברוח האלוהים. אוי, כמה מעשי טוב נעשו שמביאים לי חרפה יותר מאשר כבוד, שהם גורמים לי מרירות יותר מהנאה, שהם נותנים לי מוות במקום חיים!² זהו בדיוק פגיעות אלו שעושות לי הכאב הגדול ביותר. נפשי, ספור את כל הפגיעויות שנגרמו לי. עשה תיקון עם מעשיות כפרתי כדי לנחם את לבי, שטובע במרירות."

יישועי הנענש! את חייך אקח לעצמי כדי לכפר על כך הרבה עוונות. רוצה להיכנס לפינות המסתוריות ביותר של לבבך האלוהי כדי לכפור עם לבך עצמך בעבור העוונות שנגרמו לך על ידי אלה שקרובים אליך יותר מכל. רוצה ללכת אחריך בכל דבר, ולעשות איתך את כל הנשמות שרוצות לקבל אותך באוכריסטיה ולהיכנס ללבבן שלהם. הויישוע, עם דמעותיך והמים שבהם כיבסת את רגליהם של השליחים, נטהר את נשמתם של אלה שירצו לקבל אותך. נתקן את ליבותיהן, נער את האבק שעליו הם מטונפים, ונדלק להם כדי שתשמח בהם. כאשר כובסת את רגליהם של תלמידיך עם חום אהבה, אני צופה בך ומתבוןן שכאב נוסף דוקר את לבבך. השליחים מייצגים כל ילדי הכנסייה העתידיים, אך גם, בחסרונם, כל הרעות שתקרו בכנסייה, ולכן כל המשך סבלותיך. אחד מסמל חולשות, השני תככים; הראשון הוא הסמל של היפוקרזיה, והשני של אהבה יתרה לרכוש עולם זה. בפטרוס נמצאים ההחלטות שאינן יציבות, העוונות של רבים מנהיגי הכנסייה; ביוחנן החולשה אף של נאמניך ביותר, שכן גם הוא ישן בגנת הזיתים לאחר שישן על לבבך, רק כדי להימלט; ביודא כל המורדים עם כל הרעות הקשות שנובעות מהמרד. לבך מלא כעס ואהבה. מכיוון שאין יכולת למסור את גדולתו של הכאב כמו גם את גדולתה של האהבה, אטריח לרגלי כל שליח, בוכה דמעות, לכפר על כל אחת מהעוונות והתפילה לחוזק ויציבות לכל אחד מהם.

יישוע, גם אני מאחד את עצמי עםך ומקבל את תפילותיך ואת מעשי הכפרה שלך לעצמי. רוצה להישאר עמך, לאחוד את דמעותי בדמיעותיך, כך שתלעולם לא תהיה לבד, אלא תמיד תמצא אותי לצידך לחלק סבלותיך.

ישו, אהבתי! רואה אותך ברגליו של השליח יהודה. נשימתך כבדה, אתה בוכה וצוחק בשקט. אתה מרחץ את רגליו, נושק להם, דוקרם אל לבך. כאשר קולך נכשל ממכאוב, אתה צופה בגדול עם דמעות בעיניים ואומר לליבו: "בני, אני מבקשת אותך בקולי של דמעותי, לא תלקח את הדרך לגיהנום. תן לי את נשמתך, שאותה אני רוצה, שוכבת לרגליך. אמר לי, מה אתה רוצה לעשות? מה אתה מתכוון לעשות? אנחנו נתן לך הכל, רק אל תהרוס עצמך. או חס עלי מכאוב זה, אני, אלהיך!" ושרשר שוב ושוב את רגליו.³

ישו שלי! כאשר אתה מזהה את קשייות ליבו, הלב שלך מתכווץ. האהבה תופסת אותך, נראה כאילו כוחך נכשל. ישו, חיי! התיר לי לתמוך בך בזרועותי. אני מבין שהם מלאכות של אהבתך שאתה משתמש בהם עם חוטאים קשים. אך בעוד שאני רחם עליך ומכפר לך על הביזויים שקיבלת מנפשות כאלה, אני מבקשת ממך לתת לי ללכת בארץ ביחד אתך כדי להציע מתנת דמעותיך לחוטאים הקשים כך שילבבם יירככו; אני מבקשת ממך לתת להם את אהבתך לקשר אותם אליך כך שלא יכולים עוד לברוח מכאן. בדרך זו, תפוצה על הכאב שנגרם מהנפל של יהודה.

ישוע, חבר ומשמח לבבי! אני רואה שאהבתך מתקדמת בדרכה, משתוללת אתכם עמה. אתה קם וניגש לשולחן ברצון, שם הלחם והגפן כבר מוכנים להכנסה. תכונות אלוהיות של פניך לובשות ביטוי רך ומאוהב, שלא נראה מעולם לפני כן. עיניכם זורחות יותר מהשמש, פניך מתאדמים ונהדר, שמחת גן עדן משחק סביב שפתיים, כל היותכם החיצוני לובש את העצמה של הבורה.

אני רואה אותך, אהובי, כמופלא. אלוהותך זוהרת דרך הקליפה של האנושיות שלך. המראה שלך, כמו שלא נראתה לפני, משוך את תשומת הלב של כל אחד. התلاميדים תפוסים בשמחה מתוקה ומעט לא מגיעים לנשום, אימך החסודה מוצאת עצמה ברוח לשרתך כדי לצפות בנפלאות אהבתך. המלאכים יורדים מן השמים. זה כאילו הם שואלים אחד את השני: “מה זאת? האם זו לא העודף, הדעת של האהבה? אלוהים לא ברא שמיים חדשים או ארץ חדשה, אלא הוא נותן לעצמו קיום חדש על ידי הפיכת החומר הנרקב של לחם ויין קטנים לגוף ודם האנושיות שלו.” אהובתך ללא שובע! כאשר כל התלמידים מוקפים סביבך, רואה אותי לקחת את הלחם בידיך הקדושות והעברתו לאב. שאני שמועקול קולך המתוקה אומר: "אבי הקודש, תודה על כך שאתה תמיד שומע את בנך. Abi ha-kodesh, avod imadi. פעם אחת שלחת אותי מן השמים לארץ כדי להיות אדם בבטן בתולה להציל ילדינו. עכשיו התר לי שהמילה תהפוך לבשר בכל הוסטה להמשיך את ישועת בני האדם ולהאיר כל נשמה. הראה, אב, רק שעות מעטות נותרו לי. איך אוכל להיות כזה ללא לב לעזוב ילדי ואורפים! רבים אויביהם, רבים תאוותם, עבים החשכיות של דעתם, גדולה החלשות לבם אליהן הם נתונים. מי יבוא לסייע להם?

אני מבקש ממך, התיר לי להישאר בכל מארח כדי לשמר את חיי ילדי, להיות אורם, כוחם ומעצמם. למה עוד ילקחו? מי יהיה מדריכם? מאמלאים ידינו נצחיים, לא אוכל לעמוד בפני אהבתי, לא יכול ולא רוצה להשאיר את ילדי לבד.

האב מוטרד מהדברים שלך המבוערים באהבה ויורד מן השמים. עכשיו האב ורוח הקודש איתך על שולחן המיזבח, ישו! עכשיו אתה מדבר את הדברי ההקדשה בקול ברור ומרשים. בלי להתרוקן, אתה הופך עצמך נוכח בכל לחם ויין בדרך סקרמנטלית.

ישו! השמים כופפים ראש והציגים לך מעשה של תפילה במצב החדש ביותר של בושה עמוקה. עכשיו אהבתך מספקת. רואה את כל המארחות המוקדשות על המזבח עד סוף הזמן. אך מאחרי רבים מהמארחות מוכתרות עם זר של ייסוריך הכואב, כי כך הרבה אנשים משלמים על עודף אהבתך רק בעודף ביגוד, אף פשעים נוראים.

ישו, לב לבי! תמיד רוצה להיות איתך בכל כפורת, בגביע כל אחד, באח הולי לכל אחד, כדי שיוכל להציע לך את מעשי התיקון על כל הפגיעות שנגרמו לך בסקרמנט האהבה.

ישוע, אני מתבונן בך באוסטיה הקדושה, נושק את מצחך בחשבי, עליו מוכתר כבוד האלוהות, אך גם חשים את הדקרות של הכתרת הגדר. או, כמה נשמות יש שממעטות לך בדקרות גדר אף באוסטיה! במקום להציע לך הומג'ה של מחשבות טובות, הם מגיעים עם מחשבות רעות. אתה קורע ראשך שנית כמו בפסיון, מקבל ומסבול את הדקירות שגורמות לך הגדרים של המחשבות הרעות שלהם. אהבתי! אני מתקרבת אליך לשתף פעולה בסבלותיך. קח כל מחשבותי לרוחך כדי להדוף את הגדרים שהם גורמים לך כאב מר. תאחד כל מחשבה שלי עם כל מחשבה שלך על מנת לכפר על כל מחשבת רע ולנחם אותך.

ישוע, טוב הגדול ביותר! אני רואה את המבט האוהב של עיניך היפות פונה אל אלה שמתייצבים לפנייך. הוא דורש ממנו מבט אהבה בחזרה. אך כמה מתייצבים בפני הסקרמנט הקדוש ומצפים לדברים אחרים שהם מפריעים להם וכך גונבים מיכל העונג שממחשה של מחשבה אוהבת הייתה נתנה לך. אתה בוכה, אך לחיים גם רטים בדמעות. - ישועי, בכה! אני רוצה לשקוט עיני בתוך עיניך. כדי להשתתף בסבלותיך, לכפר על כל המבטים של הנצרים, אני מציע לך את עיני שצריכו להיות תמיד פונים אליך.

ישוע, אני רואה שאתה מאזין בקשיבה לדבריך כדי לנחם אותן. הם, לעומת זאת, מסיימים תפילותיהם לך ללא התלהבות, בדרך-כלל ולא באמונה. ואוזנך סובל יותר בשביל זה בהאוסטיה מאשר בפסיון שלך. ישועי, אני רוצה לשמע את כל ההרמוניות של השמים, לאחד את שמיעתי עם שמך, להשתתף בסבלותיך, לנחם אותך ולעשות תשלום.

ישו, חיי! אני רואה את פניך הקדושות ביותר מלאות בטיפות דם, משובשים וחרוצים. יצוריכם מתגלים לפני הטוב הגבוה הנגלה. אך במקום לתת לך כבוד המתאים, נראה כאילו הם מכים אותך על הלחיים ומטמאים את פניך באמצעות התנהגותם הלא צנועה ושיחתכם הלא ראויה. כמו בשעורכי, אתה מקבל את הביזויים האלה בשלום וסבלנות ומתגבר עליהם. ישו, אני רוצה לקרב את פני אל פניך, לא רק כדי להיות מטרה של החסר כבוד שהם מראים לך, אלא גם לחלק עם כל הכאבים שלך. בידיים אני רוצה לנקות את פניך מהטומאות, לדחוף אותך אל לבי. ממעמקי נשמתי אני רוצה לעשות כמה חלקים ולחשף לפני עיניך כמו יש נפשות שמכבדות אותך. אני רוצה להמיר כל התגובות והתנועות שלי לכריעת ברכיים כדי לקפוא ללא הפסקה על החוסר הכבוד שהצורים הראו לך.

ישו האדוני! כאשר אתה בא אל בני האדם בכור הקודש, אתה נאלץ לשכב על כך רבות של לשונות טמאות, רעות ובלשוניות. אוי כמה מריר זה לך! נראה כאילו אתה מתרעל מהלשונות האלה. זה גרוע יותר כאשר אתה יורד אל לביהם. אם היה ניתן, אני הייתי מוכן לקחת לשונות אלה כדי להמיר כל דברים חוטאים שלהם, שמזיקים לך tanto, למילים של תהלות.

ישו, טובתי הגבוה! אני רואה את ראשך כה מותש, נדהם וצריך לחלוטין מהפעילות האוהבת שלך. תגיד לי, מה אתה עושה? ואתה עונה: "בני! אני חייב לגור באוסטיה הקודש ממעלה עד מערב כדי ליצור שרשראות אהבה. כשנפשות מגיעות, אני קושר אותן ללבי. אבל אתה יודע מה הן עושות אז? רבים מפרקים כוח וקרעים את שרשראות אהבתי לחתיכות. כיוון ששרשראות אלה קשורות ללבי, הוא סובל צרות שאין להן תיאור. בפריקת שרשרתי, הן בוטלות מעשי אהבתי, מאפשרים לבריות לקשר אותן ולשתף בהשגותיהן. הם אף עושים זאת בנוכחותי. היחס הזה מכאיב לי עד כמה שאני מת מהכאב אם אוכל לסבל." - איך אנחנו סובלים אתך, ישו שלי! לבך חשוף לצרות רבות. לכן אני מבקש ממך לשים על לבי שרשראות אלה שמתפרקות אחרים, כדי לפצות אותם באהבתי ולנחם אותך מהחרפות שהנפשות מזיקות לך.

ישו שלי! כה חזק ועז הוא האש שרועד בלבך שאתה רוצה לשחרר את להביו ולשלוח חצים של אהבה אל הלבות. רבים, עם זאת, דוחים אותם וחוזרים בהם בחיצים, רומחים ומטחי קור, תפוסות ובערות. כמה סיבה יש לך, ישו שלי, לבכות מר על זה! עתה ראה את לבי מוכן לקבל לא רק חצים אלה של אהבה שנועדו לי, אלא גם אלו שנפשות אחרות דוחות. אני אשלם עבור הקור, התפוסות ובערות שקיבלת מנפשות אלה.

ישו, אני נושק את ידך השמאלית ואיתה רוצה לכפר על כל ההתקדמות הבלתי חוקיות והמעשים הלא נאים שמתרחשות בפניך. אנא בקש ממך לשמור אותי תמיד קרוב ללבבך. כבוד לאב...

ישו, אני נושק את ידך הימנית ואיתה רוצה לכפר על כל החילול הקודש, כולל אלה שביצעו הכוהנים שמגשים במצב הלא נאי. כמה פעמים אתה, אהבתי, מוכרח לרדת מהשמיים אל ידיים ולבות לא ראויים! גם אם זה נוגע לך למצוא עצמך בידיים כאלה, אהבתך מחויבת אותך לעשות זאת שוב ושוב. כן, חלק משרתיך חודשים את סבלנותו, מחדשים את רצח האל עם עבירותיהם וחילול הקודש שלהם. ישו, אנוכי מופתע רק לחשוב על זה. אך בכל זאת, גם אתה נותן עצמך בידיים לא ראויות, כמו שנתת את עצמך בידי היהודים בעצם סבלנותו. ככבש בר, אתה מחכה למוות חדש, אבל גם להתפנות של השרתים הלא ראויים של המזבח.

ישו, כמה אתה סובל! אתה מסתכל סביב לחיפוש יד שתתיר אותך מידיים אלה הדמויות בדם. אם תמצא עצמך בידיים כאלה, אנא קרא לי. כחפירה, רוצה לסובב אותך בטוהר של המלאכים, לפזר את ריח טובותיך סביבך, לקחת ממך את אי רצונך להיות בידיים כאלה. רוצה לפתוח את לבי אליכם כמקום הישועה והמקלט. ואילו אתה שוכן בי בקומוניון הקדושה, אעשה תפילה אליך על הכוהנים, שכולם יהיו ראויים לשירותך.

ישו, אני נושק את רגלך השמאלית ואיתה רוצה לעשות תשלום עבור אלה שמקבלים אותך בדרך קבע ולא במצב הנפשי המתאים. כבוד לאב...

ישו, אני נושק את רגל ימין שלך וברצוני לבצע תשלום עבור אלה שמקבלים אותך רק כהתעללות. הוי, אם יש להם חוצפה לעשות זאת, אז אנא בקש ממך לחדש את הנס שעשתה על הקנטוריון לונגינוס. כמו שהרפאת את נשמתו והמירתו כאשר נגעת בו בדם שזרם מלבבך החודר, כך גם, באמצעות מגע סקרמנטלי עם הרעים, השתנה רגשות הבוז או שנאה לאהבה ומשמיצים לאוהבים. תהילה לאב...

ישו, אני משתחווה ומהלל את לב טובך, בו כל הפשעים זורמים יחדיו. ברצוני לעשות תשלום לכם על כל פשעי הקודש, לתת לך את אהבת האנושות בתמורה לאהובך ולשתף עמך בכל סבליך. תהילה לאב...

ישו. אם יפול פגם מסוגלתי לשקם, אסור אותי בלבבך וברצונך כאסיר, כך שאוכל לעשות תשלום לכל הפשע. גם אבקש מאימך הקדושה שתהיה לי תמיד עימה, כדי שיוכלו להיפרע על הכל ועל כולם יחדיו. בכך נגרם לגלים של מרירות שבאנשים משטפים אותך לזרום ממך.

יהושע שלי! זכור כי גם אני יצור נמוך וחוטא. סגור אותי בלבך ובעזרת שרשראות אהבתך, לא רק תכלא אותי אלא תקשור כל מחשבתי, רגשיי ותאוותי, ידיים ורגליים אליך, כך שאין לי ידיים ורגליים אחרת מלבד שלך. יהיה לבך כמאסרתי, שרשראות אהבתך יקשו אותי, לאשך תזונה ואורח חיי. תהיה רצונך הקדוש ביותר הסורגים שמנעים ממני לצאת מהכלא הזה. אז אשמע רק אש וראיתי רק להבות. אתן לך את חייה. בעוד אני נותר עמך בכלא, יהיו לך החירות שלי. זה לא כוונתך כאשר תכלה עצמך בהקדשה, לקבל את החרות מהנפשות שקיבלו אותך, כך שתוכל לפתח את חייך בהם? ברוך אתה אב...

לב יקר של ישוע! כשהתקנת את הקודש ביותר סעודת המזבח וראיתה ברוחך את הצרחות הכפיות וההשמצות מצד יצוריך, אף על פי כן לא נרתעת. גם כאשר נפצעת ומטופלת במרירות, טבול הכל בגדולה של אהבתך. לאחר שלימדת את תלמידיך והוספת כי הם גם יעשו מה שעשית, מיסדת אותם לכוהנים על ידי נתינת הכוח להקדש. כך חושבת על כל הכוהנים בו זמנית ומציאה דרך לקפר על הכל.

בסוף הארוחה האחרונה, אתה לקח את תלמידיך איתך ועשה דרכך לגן גת שמנים, שם הייתה להתחיל סבלותיך. אנוכי עוקב אחריך בכל מקום, ישועי, כדי לשמור עליו חברות נאמנות. כאשר הולכים יחד, רוצה לעשות תשלומים לכל הנשמות שעוזבות את הכנסייה עם מוחות מפוזרים ומתפזרים; גם רוצה לבקש ממך לתת אור וחסד לכוהנים שאינם נהנים כלל מהמעשים הקדושים כי הם לא משתמשים היטב באמצעי החסד.

רפלקציות ומעשי

על ידי סנט פר' אנייבל די פראנציה

ישוע מסתתר באוסטיה כדי לתת חיים לכל. בסתרו, הוא חובק את כל הדורות ומתן אור לכל.

בדומה לכך, כאשר נסתרים בו, ניתן חיים ואור לכל בתפילותינו ותשלומינו, גם למיניאנים ולבוגדים, כי ישוע לא מפריד אף אחד.

מה עלינו לעשות בסתרנו? כדי להיות דומים ליישו המשיח, חייבים לסתור הכל בו, כלומר מחשבות, מבטות, מילים, הדפים של הלב, אהבה, תשוקות, צעדים ומעשים; גם תפילותינו—חייבים להסתר אותן בתפילות ישוע. וכמו שישוע האוהב חובק את כל הדורות באוכריסטיה, כך גם אנחנו נחרוג אותם. דבקים בו, נחשוב למחשבה של כל מוח, למילה של כל לשון, לתאווה של כל לב, לצעד של כל רגל, למעשה של כל זרוע. בכך, נשנה מהלב של ישוע את כל הרעות שכל הבריות ירכשו לעשות לו, מנסים להחליף זה לרעה עם כל הטוב שאנחנו יכולים לעשות, ובאופן שכזה שהדבר לוחץ על ישוע לתת יציאה, קדושה ואהבה לכל הנשמות.

להחזיר את חייו של ישו, חיינו צריכים להיות מושתקים לחלוטין לדמותו. הנפש צריכה להכיל בכוונה להיות בכל המיקדשים בעולם כדי לשמר לו ליווי רצוף וליתן לו ניחום ותרופה רצופים; ובכוונת זו לעשות את כל הפעולות של היום. המיקדש הראשון נמצא בתוכנו, בליבנו; לכן עלינו להעניק תשומת לב רבה לכל מה שישוע הטוב רוצה לעשות בנו. פעמים רבות, כאשר הוא בלבנו, ישוע גורם לנו לחוש בצורך לתפילה. אוי, זה ישוע שרוצה להתפלל ומעוניין בשותפות עםינו, כמעט מזדהים את עצמו בקולנו, באהבתנו ובכל לבנו כדי לעשות תפילתו אחת עם שלו! וכך, על מנת להעניק כבוד לתפילת ישוע, נהיה מודעים ליתן לו כל מהותנו, כך שישוע האוהב יגביהה את תפילתו לשמים לדבר לאביו, ולחדש בעולם את התוצאות של תפלתו.

עלינו להעניק תשומת לב לכל אחד מהתנועות הפנימיות שלנו, כי ישוע הטוב עכשיו גורם לנו לסבול, ועכשיו רוצה אותנו בתפילה, ועכשיו משתל אתנו במצב פנימי זה, וזה אחר, כדי לחזור על חייו בעצמנו.

נתקלה בדמיון שישוע משתיל אותנו במעגל של תרגול סבלנות. הוא מקבל כה קשות וכה הרבה פגיעות ממחלוקים, עד שהוא מורגש לפתוח בחומרי עונשים כדי להכות את המחלוקים. ו כאן הוא נותן לנו ההזדמנות לתרגול סבלנות. ואנחנו צריכים להועיל לו, לסבול הכל בשקט, בדיוק כמו ישוע. וסבלנותנו תגזול מידיו את העונשים שמחלוקים אחרים גורמים לו, כי הוא יתרגל את הסבלנות האלוהית שלו בתוכנו. ו כמוהם עם כל המידות הטובות האחרות. בסקרמנט, ישוע האוהב מתרגל בכל המידות; ממנו ניגזול אומץ לב, רכילות, סבלנות, סובלנות, ענווה, ציות.

ישו הטוב נותן לנו את בשרו למזון, ואנחנו נתן לו את אהבתנו, רצונינו, תאוונותינו, מחשבותינו ותאוותינו לתזונה. כך אנחנו מתחרים באהבה של ישו. לא נעלה דבר שאיננו הוא; לכן, הכל מה שנעשה—כל הדבר חייב לשרות את התזונת של ישו האהוב עלינו. מחשבתנו צריכה להאכיל את המחשבה האלוהית—that is, לחוש שישו מסתתר בינו, ורוצה תזונה ממחשבותינו. כך, בדרך זו חושבים קדושה, אנחנו מאכילים את המחשבה האלוהית. דבריינו, הדפיקות של ליבנו, אהבתנו, רצונינו, צעדיינו, מעשיינו—כל הדבר חייב לשרות את התזונת של ישו. עלינו להניח כוונה לאכול יצורים בישו.

אהי אהבתי המתוקה, בשעה זו גילית עצמך ללחם וליין. אנא, אנא ישו, תהא כל מה שאומר ואני עושה היקדשתך בלי הפסק בי ובנפשות.

חיי המתוק שלי, כשבאת אלי, ירגישו כל דפקות ליבי, רצון, אהבה, מחשבה ודבר את כוח הקידוש הסקרמנטלי כך שבעוד קודש, יהיה כל קטן בי כארחים רבים כדי לתת אותך לנפשות.

ישו, אהבתי המתוקה, תהיית לארכון הקטן שלך כדי לכלוא ביני, כמו הארך החיה, את כל עצמך.

¹ בתחילה זה של השליחים

² דרך כל חטא מוות, וככה גם דרך כל קומוניון שאינו ראווי, המושיע נצלב מחדש, כך כמוהו מסגר מחדש למות.

³ ראו “עיר האלוהים הקדושה”, מאת מרייה דאגרדה. כרך ב', חלק ב', ספר 6, פרק 10.

קורבן ותודה