שעות ה-24 של הייסורים של אדוננו ישוע המשיח

24 שעות התשוקה המרה של אדוננו ישוע המשיח מאת לואיזה פיקרטה, הבת הקטנה של הרצון האלוהי

† השעה השלישית
מ-7 עד 8 בערב †

הסעודה החוקית

הכנה לפני כל שעה

ישו, כבר הגעת לחדר העליון עם תלמידיך האהובים ושבת ליד השולחן איתם. מה חסד, מה רחמים שאין את כולך ביטוי של אהבה כאשר תכונן לאכל מזון ארצי בפעם האחרונה! הכל בך הוא אהבה. אינך רק כופר על חטאי הלשון, אלא גם מבקש ברכה על המזון. ישו, חיי! הנצפה הרגיש שלך נראה לחפש את לבבות תלמידיך. אף בשעה זו שאתה אוכל מזון, לבך מרגז מהחשבה שאפוּסטולֵיכָ, שהם כה קרובים ללבך, עדיין חלשים ולא יציבים. אתה חושב במיוחד על יהודה האמיץ, שכבר רגל אחת בגיהנום, ואת עמוק בלבך מדבר עם עצבות:

"מה טוב דמי שפרשתי? הנה נשמה שעשיתיה עתקת ברכות רבות ממני, עוד תאבד!" בעיניך המלאות אור ואהבה, אתה מבט עליו כאילו רצית להבין אותו את הרע הגדול שהוא רוצה לגרום לעצמו. אך אהבתך הבלתי מוגבלת מאפשרת לך לסבל זה הכאב. אף לא מגלה זאת לתלמידיך. בעוד שאתה עצוב על ידי יהודה, לבך ממלא בשמחה כאשר אתה רואה את תלמידך האהוב יוחנן לשמאלק. משום שאינך יכול עוד להחזיק באהבתך, אתה מושך אותו אליך בקלות ומניח ראשו על לבך כדי לתת לו טעם מהשמחות של גן עדן. שני התלמידים מייצגים את הנדחה והנבחר: הנדחה ביהודה, שבראשו כבר חווה הגיהנום, ונבחר ביוחנן, שרואי על חזהך בשלווה.

אהבתי הטובה! גם אני קרב אליך, ואיתה תלמידך האהוב רוצה לשכון את ראשי המותש על לבך הנאה ולהבקשת: תן לי גם לי לטעום בשמחות השמים בארץ הזאת, כך שהארץ לא תהיה עוד ארץ עבורי, אלא שמיים, ואני אהפוך להיות מושך מההרמוניות המתוקות שהן רועשות בלבך. אך בקול המלאודיאטי של ההרמוניות האלוהיות האלה, אני מבין שרבים מפעימות הלב נלווים בכאב. זה עבור הנשמות האבדות. הוי ישו, אל תתן לנשמות לאבד. התמזג את פעימת לבך עם שלהם וגרום להם לחוש בפעימות החיים השמימיים, כמו שהיה עם תלמידך האהוב יוחנן. משוכנים על מתוקות וארומן של אהבתך, תתנו כלם להיכנס אליך.

אדוני ישו! בעוד שאני מנוח בלבך, תן לי גם את האוכל שנתתה לאפוסטולים: מאכל האהבה, מאכל דבר האלוהי שלך, מאכל רצונך האלוהי. הוי אל תסרב ממני אותו, שהרצון ליתן אותו הוא כה חריף אצלך, כך שתחייה יכולה להתגבש בי.¹

גדולת הטובה שלי! קרוב אליך, אני רואה שהמזון שאתה נהנה בו באיחוד עם תלמידיכם היקרים הוא כבש. זהו סמל. כמו שאין דמם בחיים בו דרך הכוח האש, כך גם אתה, הכבש המסתורי של האלוהים, חייב להיות נאכל דרך הכח האהבה. לא תישאר טיפה אחת מדמיך לך, שכן שפכת אותו מאהבותנו.

ככה, ישו שלי, אין אתה עושה דבר שלא מציג בצורה חיה את סבלך הכואב, שאתה תמיד מחזיק בו ברוחך, בלבך ובכל דבר. ממנו אני לומד שאתה לא תשקיע לי מזון האהבה שלך אם אשמור בזכרוני ולבי את סבלך. כמה אודיך, הישוע! אין מעשה יוצא מידיך שלא יעמיד אותי בפניך ולא יצטרף להציג לי חסד מיוחד. לכן אני מבקש ממך שסבלך תהיה תמיד ברוחי, בלבי, במבטי, בצעדי, בכאביו, כך שאוכל למצוא אתך נוכח בי בכל מקום שאני מתרגש ומתנועע, פנימית או חיצונית. אך גם התן לי החסד שלא אשכח מעולם מה עשתה ועברתי עלי. תהא זו החסד המגנט שמשכה כל קיוםי, משך אותי אליך ולא תשלחני ממך עוד פעם.

התבוננות ומעשים

על ידי אב הנזיר אניבלה די פרנסיה

לפני אכילת המזון, נאחד את כוונותינו עם אלו של ישוע האהוב והטוב, מדמיינים שיש לנו פיו של ישוע בפיינו, ומניעים לשונו וללחיים יחד עמו. על ידי כך, לא רק נשאב החיים של ישוע המשיח אל תוך עצמונו, אלא נואחד איתו כדי לתת לאב תהילה מלאה, שבח, אהבה, הודיה ותיקון חוב שנדרש מהמצרים, ואשר הישוע הטוב בעצמו הקריב במעשה האכילת המזון. גם נדמיין שהנמצאים לשולחן ליד ישוע המשיח, ועתה צופים בו, עתה מתפללים לו לחלק עםנו נשיכה, עתה מנשקים את שולי כיסו שליו, עתה מצפים בתנועות שפתיו ובעיני השמים שלו, עתה מבחינים בערפול פתאומי בפניו האהובים ביותר כאשר הוא חוזה כך הרבה בוגדנות אנושית!

כמו שהרגיש ישוע האוהב על ייסוריו במהלך הסעודה, כשהוא אוכל את המזון שלנו, נבצע מספר התבוננויות על כך איך הימדיטינו שעות הייסורים. המלאכים תלויים בדברינו כדי לאסוף את תפילותינו, תשלומינו, ולהביאם לפני האב במטרה somehow לקלות את הזעם הצדקני עבור כל הפגיעות שנלקחו מהמצרים—-כמו שהם נשאו אותן כאשר ישוע היה על הארץ. ואז כשאנחנו מתפללים, אפשר לומר שמלאים היו מרוצים; שאנחנו הייתם מוקדשים ומרתקים, כך שכך הם יכלו לשאת את תפילותינו לגן עדן בשמחה, כמו שהם נשאו אלו של ישוע? או שהיו triste?

בזמן שהמסכן ישוע אכל את האוכל, הוא נשאר מוקדש מהראות של הפסד יודא; ובתוך יודא ראה כל הנפשות שעתידות להיות אבודות. ומאחר והפסד הנפשות הגדול ביותר מכל צרותיו, בלי יכולת להכיל זאת, הוא משך את יוחנן אליו כדי למצוא נחת. בדרך זו, נשאר תמיד קרוב לו כמו יוחנן, מחמלים אותו בצרתו, מנחמים אותו ונותנים לו מנוחה בליבנו. נעשה צרתו לנו, נחזק עם הוא, להרגיש את הדפיקות של לב אלוהי זה, שנדקר מהפסד הנפשות. ונתן לו דפיקות הלב שלנו כדי להוריד אותם; ובמקום אלה נשים את הנפשות שרותצות להיות אבודות, כך שיהפכו ויושעו.

כל פעימת הלב של לב ישו היא "אני אוהב אותך" שמגיע לכל הפעימות של יצורים, רוצה לכלוא את כלם בליבו כדי לקבל בחזרה את פעימות ליבם. אך ישוע האוהב לא מקבל זאת מרוב, ולכן פעימת הלב שלו נשארת כאלו מוחנקת ומרירה. אז תפילנו ליישו לחותם את פעימת לבינו עם "אני אוהב אותך", כך שגם ליבנו יוכל לחיות בחייו של לב ישו, ומגיעים בפעימות הלב של יצורים, יעצרו אותן לאמר, "אני אוהבך ישוע!" עוד יותר, ניתח את עצמנו בו, וישוע האוהב יגרום לנו לשמוע את "אני אוהב אותך" שלו, שממלא את השמים ואת הארץ, זורם דרך הקדושים ויורד לגיהנום. כל הלבבות של יצורים נוגעים בזה "אני אוהבך"; גם היסודות מרגישים חיים חדשים, וכולם מרגישים את תוצאותיו. גם בנשימתו ישוע מרגיש כאלו מוחנק על אובדן הנפשות. ונתנו לו נשמת אהבתנו לשלו; ולקחם את נשימתו, נגענו בנפשות שמפרידות עצמן מזרועותיו כדי לתת להן חיים של נשימה אלוהית, כך שהם במקום לברוח יחזרו אליו, ויידבקו בו יותר חזק.

ואם אנחנו בצער ונרגיש כאלו שאין לנשמתינו לצאת חופשי, נדע על ישוע, שמכיל את נשימת היצורים בנשימתו. גם הוא, כאשר נפשות אובדות, מרגיש שנשימתו נעלמה ממנו. אז נתנו לישוע את נשומת צערנו והעמלה כדי לשלו; ונרוץ אחרי החוטא עם כאבינו, כך שיעצרו אותו לכלוא עצמו בליב ישו.

טובי האהובי, תהא נשמתי צעקה רצופה בכל נשימת יצור, מעודדת אותה לכלוא את עצמה בנשימךתך.

המילה הראשונה שאמר ישוע האוהב על הצלב הייתה מילת סליחה, כדי לצדק את כל הנשמות לפני האב ולהפוך צדק לרחמים. ונתן לו מעשיינו כדי להצדיק את החוטא, כך שמתרגזים מתנצלותנו, לא ייתן לנפש אחת ללכת לגיהנום. ניתחבר אליו כשומרים של לב יצורים, כך שאף אחד לא יחטיא אותו. נעשה לו לשפוך אהבתו, מקבלים ברצון את כל מה שיערך לנו—קור, קושי, חשיכה, דיכוי, ניסיון, התרחקות, השמצה, מחלות ואחרים, כדי להקל עליו מכול מה שהוא מקבל מיצורים. לא באהבה בלבד ישוע משפך את עצמו לנשמות, אלא פעמים רבות, כשמרגיש את הקור של יצורים, הוא הולך אל הנפש ומאפשר לה להרגיש קרה שלו, כדי לשחרר אותו דרך אותה. ואם הנפש מקבלת זאת, ישוע ירגיש מנוחה מכל הקור של יצורים, והקור הזה יהיה השומר לב מישהו אחר, כדי לעשות את ישוע האוהב אהבה.

פעמים אחרות, ישוע מרגיש את קשיות הלבבים שלו עצמו, ולא יכול להכיל אותה, הוא רוצה לשפוך את עצמו ובורח אלינו. הוא נגע בליבו שלנו עם לבו, גורם לנו לחלק בחוליו. ואנחנו, עושים חוליונו לנו, נשים אותו סביב לב החוטא כדי להמתק את קשיותו ולהחזיר אותו אליו.

טובי האהובי, אתה סובל מאוד מאבדן הנפשות, ומתוך רחמים, אני מניח את עצמי לרשותך. אשא עלי חולייך וחוליהם של החוטאים, שאתה תרגיש מנוחה, והחוטאי יתלהב אליך.

או ישועי, אנא, היתכו את כל קיוםי באהבה, כך שאני אוכל להיות ניחום רציף כדי להרגיע את כולם מררותך.

¹ לא החיים של חן שיכולים להידרש בנפשו של האנך (לואיזה), אלא החיים לחלוטין ברצון האל.

קורבן ותודה