שעות ה-24 של הייסורים של אדוננו ישוע המשיח

24 שעות התשוקה המרה של אדוננו ישוע המשיח מאת לואיזה פיקרטה, הבת הקטנה של הרצון האלוהי

† השעה השלוש עשרה
מ-5 עד 6 בבוקר †

ישו בכלא

הכנה לפני כל שעה

ישו, אחרי תרדמת קצרה התעוררתי ולא מצאתיך. ליבי דופק חזק, אהבתו כואבת אחריך. אמר לי, איפה אתה? מלאך שלי, הביאני לבית קייפא. חפשתי וחפשתי, חפשתי בכל מקום ואינני מוצא את ישו. אהבתי, מהר, גששי אליך, כך שאוכל לעוף אליך ולברוח לזרועותיך. ישו, עכשיו הם נעלו אותך בכלא. בעוד שלבי משתגע מכיוון שהוא מצא אותך, הוא נפצע בצער כשראה את המצב שהם השאירו אותך בו. ידיכם, קושרות מאחורי גבך, עוד קשרות לעמוד, רגליך גם הן קשורות. פניך מוכים, מתפוחים, דמים מהמכות שנתנו לך. עיניים איבדו את ברקן. מבטך יאוש וצער, שערך מפוזר. כמה מכואב הוא כל גופך! ואתה לא יכול לעזור לעצמך כי אתה קשור. אנחי בבכי, אחז ברגליך ומספר עם רחמים: “כיצד אתה במצב זה, ישו שלי!”

אתה עונה לי: “באי, נשמתי, השקיעי בכל מה שראית אותי לעשות, כך שתוכל לעשות אותו איתי ולהמשיך את חיי בי.”

אני רואה בהפתעה שבתוך שהם עסוקים בעצמך בצרותיך, אתה חושב עם אהבה בלתי ניתנת לתיאור רק על התפארות האב, כדי לפצות אותו לכל מה שאנו חייבים לו. אתה קורא לכל הנשמות אליך לקחת על עצמם את רעותיהם ולתן להן כל טובותך. כשהיום מתחיל לנצץ, נראה לי שהקול המתוק שלך מדבר:

"אבי הקדוש! אני מודה לך על הכל שסבלתי ועל כל מה שנותר לי לסבל. כמו שאור השחר קורא את היום ומכריז על זריחת השמש, כך תזרח אור חן בכל הלבבות. אז, כאשר יהיה זה יום, אני, שמש הצדק, אזרח בהם ומלוך על הכל. הנה אבינו, הנשמות האלה! על כל מחשבותיהן, מילים, מעשים וחסרונותיהם, אענה בעבור דמי ולחיי."

ישו, אהבה בלי סוף! אני מצטרף אליך ומגיד לך תודה על הכל שגרמת לי לסבל ועל כל מה שתגרום לי עוד לסבול. גם מבקש ממך לתת לאור חן לזרח בכל הלבבות.

אני רואה כיצד אתה מחליף את המחשבות, ההנחות, ההיגיונות והמחשבות שאינם מוקרבים לכבודך בתחילת היום. אתה קורא למחשבות, למילים והיגיונות של הבריות אליך כי הם חייבים לך, ומשלים אותן באמצעות הטובה כדי לתת לאב הכבוד הראוי לו.

ישו, רב אלוהי! מאחר שאנחנו לבד בנסיבות הזה בכלא¹ לשעה אחת, אני מתקרב לגולגלת הקדושה שלך כדי לסדר את שעריך. בעשיית זאת, רוצה לכפר על כך הרבה רוחות מבוהלות שמבלי כל מחשבה אלייך, טבולות לחלוטין בארץ. באמצעות הטבלה ברוחך, אני רוצה לעבוד את כל המחשבות שלך כדי להיות יכול לבצע כפירה נכונה דרךם על כל המחשבות הרעות ועל כך הרבה ההארות וההשראות שלא הושמעו ולא נדחו. אני רוצה לאחד את מחשבות בני האדם עם אלהיך, כדי להיות מסוגלים להציע לך שביעות רצון אמיתית ותהילה מושלמת.

ישו הצער! אני נשק לעיניים העצובות שלך, שאין אתה יכול לייבש את דמעותיך, ולפניך, שלא ניתן לטהר ממזיקות הנדחים כי אתה קשור לאמודה. מאחר שהמעמד שלך כואב מאוד לך בגלל הקשר² שלך, אין אפשרות לסגור את עיניך המייגעות כדי למצוא מנוחה קטנה. אווי רבי, כמה רציתי לקחת אותך בחיקי לתת לך מנוחה! גם אני רוצה לייבש דמעותיך, לבקש סליחתה ולהתפלל על מה שחסרנו כאשר לא ניסה להניע את מעשיינו כדי לעשות חסד לך; כשלא פנתנו אליך כדי לגלות מה רצית ממנו ואיפה צריכים לנהל את צעדינו. אני רוצה לאחד כל עיניי ועיניהם של כל האנשים עם אלהיך, כדי לכפר על כל החטאים שעשינו בגלל תאוות העין.

ישו חסיד! אני זוכר את הביזוי שאוזניים שלך היו צריכים לשמוע כל הלילה ואת כל החטאים שנעשו על ידי השמעה לדיבור רע. אני מבקש סליחה ורוצה לתקן כי אנחנו חירשים לקולך כאשר קראת לנו או התנהגנו כאילו לא שמענו אותו. אני רוצה לכפר באופן תמידי ומושלם, לאחד את השמיעה של כל האדם עם אלהיך, כך שכולם, ללא יוצא מן הכלל, ישמעו את דברי האלוהים שלך ויבצעו אותם.

י ישוע האהוב ביותר! אני משתחווה לפניך של פנים הקדושות שפניה נחרבו מכל הצלקות על הלחות. אנא סלח לנו על כל מה שאינינו עשויים כשקראת אותנו לכפרה ולא השמענו לקולך ונעצבנו ממך. ישועי! אני רוצה להסתר את פנאי בפניך כדי לחזיר לך את יופיכ הטבעי ולכפר על כל הבוז שסגדו אויביך לגדלת אלוהית שלך.

ישוע האבל ביותר! כיצד פייך נשבר מהלחות ידיהם של עבדיו של הרוצח! אני רוצה לכפר על כל דברי הרע של בני אדם. אני רוצה לאחד את קולות כל בני האדם עם קולך כדי להחריש את הדברים החטאים ולהפוך אותם לקולות תהלות אלוהיות ואהבים.

מושיעי מכוון בשלשלות! אני רואה אותך כבד על ידי חבלים וחרדים תלוי בחלקיך, משקול את זרועותיך וקשר אותך לעמוד; ידיים מופחמות שחורות וכהות מהמתיחת הקשה של השריונות. העמוד אף הוא רטוב בדם. התיר לי, ישועי, לפטר אותך. אבל אם תרצה להיות קשור, אז אשקר אותך בשלשלות האהבה, כי הן מרפאות וממתיקות את ייסורייך במקום לגרום לך לסבול. בעוד אני מפטיר אותך, אני רוצה להתאחד עםך כדי לעשות תשובה על כל הקשר החוטאי ולשקור את שלשלות האהבה על כל בני אדם.

נמלא את לבב כל האדם באש שמגיחה בתוךך כך חזק עד שאין יכול להכיל אותה; נכפר על כל קור רוח, על כל תענות אסורות ואהבת הנוחות, כדי להשריש בכל רוח של זבחון ואהבה לסבל. גם אני רוצה לשפוק את עצמי בידיך ולפקד על מעשי הרעים והם של כל האדם, אף על הטוב שנעשה בצורה גרועה וברגשות גאווה. אני רוצה לעשות שמחים לכל עם בריחות עבודתך הקודש. גם אני רוצה ללכת ברגליך כדי לכפר על כל צעדים רעים, אני רוצה לסגור את כל הצעדים והרגליים של בני האדם בשלו, כך שייכנסו בדרך הקדושה.

חיי מתוק, תן לי לטבול לחלוטין בלבך. אני סוגר בו את ההנאות, התאוות והרצונות של כל האדם, כדי לקדשם ולפקוד על הכל שחררו בהם. תתן לכל רצונך, תשוקה רוחנית וקדושה, כך שאף אחד לא יפגע בך עוד.

עתה אני שומע את צליל המפתחות. זה אויביך שרוצים לקחת אותך שנית. ישו, אני מתה, דמי קופאים. בקרוב תהיה בידיהם שוב. מה יקרה לך?

אני מרגיש כאילו אני יכול לשמוע את צליל המפתחות של המשכן. ידיים לא ראויות באות כדי לפענח את המשכנים ולפגוש אותך לעיתים קרובות בלביהם שגנבו אלוהים. כמה פעמים נושא אותך בחוצות בתהלוכות או כאמצעי להרוג, ונתקלים בבני אדם עוינים שלא מכירים ולא מקללים אתך.

ישו שלי, אסיר אהבה! אני רוצה להיות בכל הכלאים שבו נעולת מאהבותיך, כך שאוכל לצפות בשרתי משחררים אותך. תמיד אני רוצה לשמור על לווייתך ולפקוד על הביזוי שהסבלת בסקרמנט האהבה.

ישו, אויביך קרובים אליך. אתה מברך את השמש ביום האחרון בחייך על הארץ. הם משחררים אותך. כאשר תביט בהם מבטות אהבה, הם רואים שאתה כל גדולת כבוד. עם זאת, הם מכים אותך מחדש בפנים כך שהן מתאדמות בדמך הקדוש.

אהובי! לפני שתעזוב את הכלא, אני מבקשת ממך בצערי לברכני כדי שאוכל לקבל כח לעקוב אחריך במסלול נוסף של סבלוּתך.

התבוננויות ומעשים

על ידי אב הנערץ אניבלה די פראנסיה

בכלא, קשור לעמוד ונייח, ישו מוטל ברוק ורצץ. הוא מחפש את נשמתנו כדי שתלווה אותו. ואנו—האם אנחנו שמחים להיות לבד עם ישו, או שאנחנו חופשים לחברת הבריות? האם ישו לבדו הוא הנשימה היחידה שלנו וההקשה היחידה?

כדי לעשות אותנו דומים לו, אהבת ישו קושרת את נשמותינו בצמאון, בדיכוי, בסבלות וכל סוג אחר של מורת רוח. ואנחנו—האם אנחנו שמחים להיות מקושרים בישו בכלא בו אהובתו משתכנת אותנו—that is, בחשיכה, בדיכוי והדומה להם?

ישו בכלא. האם אנחנו מרגישים את החוזק והמהירות לעצור עצמנו בישו מאהבתו? ישו סובל, תאוה לנשמתנו כדי להתפטר ולהחזיק מעמד במצב הכואב בו הוא נמצא. ואנחנו—האם אנחנו תאויים לישו לבדו לבוא ולוות אותנו, לשחרר אותנו ממעגלי כל תשוקה, וקושרים אותנו בשלשלות החזקות יותר של ליבו? האם אנחנו

האם נשים את כאבינו כסדר סבלות סביב ישו הסובל כדי להסיר ממנו רוק וטיט שחוטאים משלחים אליו? ישו מתפלל בכלא. האם תפילתנו קבועה עם ישו?

ישועי המוכרז, אתה עשה עצמך אסיר מאהבתי, ואני מבקשת ממך לאסור את דעתי, לשוני, לבי וכל מה שאני בתוךך, כך שלא אוכל להיות חופשי, ואתה תהיה אדון מוחלט עלי.

¹ לאחר החקירה הראשונה של קיפאס, שהמשיכה עד אחרי חצות הלילה, הסתיימה, ישו נשמר בכלא עד זריחת השמש. מאריה פון אגרדה, “העיר המיסטית של האל”, כרך II, BII, פרק 7, וקתרינה אמריך, ע"פ ציטוט. ישו בכלא.

² “הוא הועמד, אך במצב שבו היה קשור ובלבד גם כופף, ללא יכולת לשבת, אבל גם בלי יכולת להרים את גופו למצב ישר כדי לנוח”.

³ הכלאות מתייחסות לארונות הקודש, השרים מתייחסים לכוהנים שפותחים את הארונות הקודשים כך שהמשיח העליון יכול להיראות או לתקשר עם המאמינים בקומוניון קדוש או להיות נשא בתהלוכה ברחובות.

קורבן ותודה