שעות ה-24 של הייסורים של אדוננו ישוע המשיח
24 שעות התשוקה המרה של אדוננו ישוע המשיח מאת לואיזה פיקרטה, הבת הקטנה של הרצון האלוהי
† השעה השביעית
מ-11 בלילה עד חצות †
השעה השלישית של ייסוריו של ישו בגת שמנים
ישו, אהובי הטוב! לבי מתחיל להיכשל. אני מבטיח ואני רואה שהרגע אתה עדיין סובל ייסורים. הדם זורם מגופך בכמויות כאלו שקרקע מכוסה בדם. אווה, אהבתי! לבי נשבר כשאני רואה אותך חלש ומתעייף כל כך. פניך הנאה והכפיים של בוראו נטויות לארץ מלאות בדם. נראה לי שאתה רוצה לשלוח זרמים נוספים של דם עבור הזרמים של עוונות שהאדם משלח אלייך, כדי שאלה העוונות ייטבלו בדמך ותתן סליחה לכל בן אדם. קום, ישועי, זה יותר מדאי שאתה סובל, די לאהבתך. אבל בעוד שנראה לי ששואלי מת במידיו של דם, האהבה נותנת לו חיים חדשים. אני רואה אותו נע. עכשיו הוא קם, מכוסה באבק ודם. הוא מנסה ללכת, עם מאמץ הוא מסיח את עצמו.
חיי המתוק! תן לי לתמוך בך עם זרועותי. רוצה לחזור אל תלמידיך האהובים? כמה גדולה היא צערתך כשאתה מוצא אותם ישנים שוב! אתה מדבר בקול רעד וחלש: "ילדי, לא תישנו! השעה שלי הגיעה. האם אינכם רואים במה מצוי אני? הלא קום לידי ולא עזבוני בשעות הצרה הקיצוניות."
ישו, אתה הפכת לא כזה שאפילו תלמידיך לא היו מזהה אותך ללא חסד ורכות קולך. אחרי שציויתם לשמור ולתפול, אתה חוזר לגן, אבל עם פצע חדש בלבך. רואה אנוכי שם את ההרגשה של הנשמות אשר, למרות חסדייך, מתנותיך וחרוצך, שוקחות את אהבתך ומתנתיך בלבול הלילה של הבחינה, נופלות לתרדמת הרוחנית וכך מאבדות את רוח השמירה וההמשכיות בתפילה.
ישו! לאחר שראיתי אותך וטעמתי מתוקים חסדייך המיוחדים, צריכה עוז גדולה כדי לעמוד בפני עצמי כשאנוכי רואה את עצמי נידון ממתנתיך. לכן אנו תופלים על הנשמות שבקלותם, בלתי-תעוצה וחרפות לבך הן הכואבות ביותר, שתסובב אותם בחסדך ותעצור אותם בדרכיהם אם ינקו אף צעד קטן שיוכל להכאיב אותך, כך שלא יעבדו את רוח ההמשכיות בתפילה.
ישו! חוזר אל הגן, אתה מרים את פניך, רצופות בדם, לשמים ואומר בפעם השלישית: “אבי, אם אפשר, תעבר ממני גביע זה!”
אז, טוב המתוק שלי, שומעתיך קורא: "שליחים יקרים, אל תשארו לבדי בסבל הנוראי הזה. צרו סביבי כתר ונתנו לי נחמה באהבתכם וחברתכם!"
יהושע שלי! מי יכול לעמוד בפניך בצורך קיצוני זה! איזה לב יוכל להיות כה קשה עד שלא ישבר כאשר הוא רואה אותך, מוטבל ביסורים ורחוץ בדם? מי לא יצרח דמעות מרות על צווחותיך הכואבות, מחפש עזרה וחוזק! אך תנחה, יהושע שלי! כבר אני רואה את המלאך שנשלח על ידי האב, שיתן לך תמיכה וכוח כך שתוכל, משוחרר ממצבך זה של פחד מוות, להיסגר בידי היהודים. אך בעוד אתה מדבר עם המלאך, אעבור בשמים וארץ. התיר לי לקחת את הדם שהשפכת על הר הזיתים, כדי שאני אשלח אותו לכל האנשים כעתקת ייחוס של ישועתם ואשיב לך את אהבתם, צעדיהם וכל מעשיהם בתמורה.
אמא שמים מרים! יהושע רוצה נחמה. הנחמה הטובה ביותר שאנו יכולים לתת לו היא להביא נשמות אליו. מריה מגדלנה, ליווי אותנו. אתם המלאכים הקדושים, באו וראו כיצד דברים עם יהושע. הוא רוצה נחמה מכולם; כך גדולה צערונו שמעולף אף אחד.
יהושע שלי! כאשר אתה טועם מהגביע המר מאוד שאביך הכין לך, אני מבינה כיצד אתה פורץ יותר ויותר בחניקות ולהטות ואומר בקול כמעט חנק: "אתם הנשמות, אתם הנשמות, הוּאִי וְתָקֵמוּנִי, תַּכְנוּ מָקוֹמְכֶם בְּאֲדָמִי. תַּאוֹתוֹ לָכֶם, חֶזוֹן לָכֶם. אל תֵהיוּ ערלים לקולי, אל תְפַגְעוּ בַּאֲבִי אַחְדּוֹתַי, דָמִי, אַהבתִי, צַעַרִי. באו נשמות, באו!"
ישו הנאצר ביותר! כל נשימה וכל תאווה הם פגיעה בלבי שאינה מוצאת מנוחה. כך, הַעֲשֵׂה דָמְךָ לִי וּמוֹתֶנְךָ וְחִרְפְּךָ נֶאֱדָם וְאַהבתְךָ. כְּשֶׁאֲנוּ מֵסִיעִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אֱחֹז בְּכָל הַנְּפָשׂוֹת, אֲקַדֵּם לָהֶן דָמְךָ כְּעֵרבוֹן יִצְלוּתָן וְאַבִיעֶנּוּ אֵלֶיךָ, לִרְכּוֹף עַד מִידָה שֶׁל אַהבתְךָ וּלְמַתֵּק הַמָּרוֹר שֶׁבְּפַחְדְּךָ לַמוּת. בְּעִתּוֹ, תִּלוֹוה אִיתּי בְּמַשְׂקֵה עֵינֶיךָ.
אימי, באתי אליך, כי ישוע רוצה נפשות לנתחמו. תן לי את ידך האימהית. יחד נמסע בכל העולם בחיפוש אחר הנפשות ונחתום בדם ישוע את ההנחות, התאוות, המחשבות, המעשים, כל ההיגיונות והתנועות של בני אדם. אנחנו מוכניסים אל נפשותיהם את הלהבות לבו כדי שיתמסרו לו. כך חתומים בדמו ומשוננים באשתו, רוצים להביא נפשות לישוע על מנת להקל על סבלו מפחד המוות הקשה שלו.
מלאך השומר שלי, הלך קודם ונכון את הנפשות שיעברו בדמו הזה, כך שלא ייפול טיפה בלי תוצאה פורייה.
אימי, מהר! נלכה, כי כבר רואה את משקפי ישוע בעקבותינו, אני שומעת את הנשימות החוזרות שלו, שהם צריכים להדחיק אותנו לקדם את עבודתו.
כאשר נעשה את הצעדים הראשונים שלנו, אם, מגיעים אל דלתות הביתות שבו השוכבים החולים. כמה איברים מכואבים! וְכַמָּה חוֹלִים שֶׁקּוֹלוֹת תַּחַת עוצמת צערם וְרוצים ליטול את חייהם! אחרים נטושים על ידי כולם ואין להם אף אחד שיוכל לתת להם מילה של נחמה או העזרה שצריכים. לכן הם קוראים קללות ונופלים לדאגה.
אמא, אני שומעת ברוחי את הנשימות של ישו, אשר רואה את עבודתו האהובה, לגרום לנפשות לסבול רק כדי להכניס אותן דמותו, הופכת ללעג. הוי, נתנו להם את דמו, כך שיהיו לטובתם ולהאיר את החולים בערך הסבל והדמות לקריסטוס שהם מגיעים אליהם. ואתה, אמא שלי, קרב אליהן. כאימה אוהבת, נגע בפצעי הכואב עם ידיך המברכות. הרגעה את כאבם, קח אותם בזרועותיך ושרק ערוצים של חסד מליבך על סבלם. ליווי נטושים, נחמה צערונים שאין להם תרופות הדרושות, העיר רוחות גדולות שמביאות עזרה לסובלים תחת משקל אגוניה גדולה, כך שהחוזקים מחדש יסבלו עם סבלנות גדולה את מה ששואף עליהם ישו.
נלך ונכנס לחדרי המתים. אמא, כמה מראה נורא! כמה נפשות עומדות לשרוק לעולם הבא! כמה, לאחר חיים של חטאים, רוצים לתת את הכאב האחרון לליבו האלוהי שדקר כך הרבה פעמים ולתכתר את נשימתם האחרונה במעשה ייאוש! כמה רוחות רעות סובבות את מיטת המוות וניסיון להטיל אימה ואימה לפני השופט הצדק, וכך לגרום לשריקה הסופי להובילו לגיהנום. הם רוצים להשתוקק לאש גיהינומית שלהם ולעטוף בהם המתים, ללא מקום לתקווה.
עוד אחרים, עדיין קשורים לרכושי האדמה, לא מצליחים למצוא בעצמם את הצעד האחרון מהזמן אל הנצח. אוי אם, הם במצוקה קיצונית, בצורך גדול לעזרה. הלא תראה כיצד הם רועדים, כיצד הם מתגלגלים באגווניה של מותם ומתפללים לחסד ולרחמים? הארץ כבר נעלמה מעיניהם, אך אתה, אם קודש, שים ידיך האימהיות על מצחיהן הקפואים וקבל נשימתם האחרונה. אם נתן דמו של ישו לכל גוסס, נסלק רוחות הרע ונאפשר למי שנלחמים במוות לקבל את הסקרמנטים האחרונים וכך למתות מיתה טובה וקדושה. נעזר בהם באימהותיו של ישו, בדמעותיו ובפצעייו. נשתק את הקשרים שיש עדיין קושרים אותם כך שכל אחד ישמע את דברי הסליחה. נתן להם אמון כדי שייטלו לעבר זרועות ישו. כאשר יהוה שלך דן בהם, הוא יעודד אותם בדמו שלו, יחבק אותם בזרועותיו ויתן סלחנות לכל.
נלכה הלאה אם! מבטך נראה אל הארץ באהבה ונעור לחמלה בפני הרבים העניים שצרכים בדמו הזה. אימי, אנחנו מונעים על ידי חזון ישו להתמהמה כי הוא צמא לנשמות. אנחנו שומעים את הנשימות שלו בעמק לבי שאומרות לי: “בתי, עזרי, תן לי נשמות!”
ראי אם, אימי, כיצד הארץ מלאה בנשמות שעתידות לנפול בחטא. ישו בוכה כשראה דמו נחרב מחדש. רק נס יכול למנוע את אלה מהלכתם. כך נתן להם את דמו של ישו כדי שימצאו בו הכוח והחסד שלא לחזור עוד לחטא.
צעד אחד נוסף, אמא! הראה נשמות שברחו כבר לחטא ומתבוננות סביב בחיפוש אחר יד שתקים אותן. ישו אוהב את הנשמות האלה. אך הוא צופה בהם עם רתיעה כי הוא רואה אותם מטומטמים, ואימת המוות שלו גדלת. נברכם גם אותם בדמו של ישו, כך שנוכל להציע להם את היד שתקים אותן.
ראיתי, אמא, כמה הנשמות צריכות את דמו של ישו, נשמות שמתות לחיים נצחיים. או כמה מרגשת מצבהם! השמים מבטים עליהם בדמעות כאב, הארץ מביטה בהם באימה. אמא, דם ישו מכיל חיים בחסד; נתנו להן אותו. ביגעתו בו הם קמים שוב, יותר יפים ממה שהיו לפני כן, וזוכים לחיוך מהשמיים והארץ.
נלך הלאה, אמא! הראה כאן נשמות שנושאות את סימנו של הנדחה; נשמות שחרטות וחורבות מישו, מכעיסות אותו ומשקפות בספקת חסדו. אלה הם היהודים החדשים המפוזרים בכל הארץ ומחליקים בליבו הסובל כאב כה מר. נתנו גם להם את דמו של ישו, כך שיעקר סימן הנדחה וייטבע עליהם סימן ההצלה, מלא אותם באמון כל כך בלבותיהם ואהבה אחרי אשמתם שהם יתפוסו ברגליו של ישו ויחבקוה, ולא יעזבו אותן לעולם.
ראי כאן גם נשמות רצות משוגעות אל אבדונן. אין מי שיעצור את דרכם. נשרק את דמו של ישו ברגליהם, כך שהם יגעו בו ואורו, בתפילה בקולו, עדיין יכולים לסגת ולהתחיל בדרך ההצלה.
נלך עוד רחוק, אמא! כאן אתה רואה נשמות טובות וטהרות שבהם ישו מרוצה מאוד וממצא מנוחתו בעולם הבריאה. אך רשעים תופסים אותם בכל סוגי התרמית והעוררים להן צרות רבות. הם רוצים לגזול מהן את הטוהר שלהן כדי להפוך את שמחת ישו ומנוחותיו למרירות גדולה. זה כאילו אין להם מטרה אחרת אלא לענות תמיד על לב האלוהי. נחתום ונצור את טהרותיהן בדם ישו. יהיה זה חומה מגנת שאין אשמה יכולה לחדר בה. יגרש דמם כל אלה שרוצים לטמא אותן נשמות וישמר אותן נקיות ובלתי פגומות, כך שיוכל ישו למצוא את מנוחתו בהן, להיראות מרוצה מהן ולהתרגז מחמלה על רבים אחרים ילדי האדם העניים. אמא שלי, נטבל נשמות אלה בדם ישו ונאחד אותן שוב ושוב לרצון הקדוש של אלוהים. נתנו אתם בזרועותיו וקשור אותם לליבו בשרשראות אהבתו כדי להמעיט על מרות מרותו המוותית. האם שומעת, אמא, כיצד דמם עדיין צוחק אחר נשמות? נמיהר אל ממלכות הכופרים והאפיקורוסים. מה כאב לא ישו כאן! הוא, שרוצה את חיי כל אחד, אין לו אף מעשה אחד של אהבה בחזרה, איננו ידוע גם על ידי יציריו שלו. תתברר להם, אמא, שיש להם נשמה. פתח להם ממלכת השמים. נתן להם דם הכבש האלוהי, כך שיוכל לפזר את חושך האמונה והכפירה. כן, נטבל אותם כולם בדם ישו ונביא אותם אליו כאורפים וילדים גולים שעתה ימצאו אביהם. בכך ישו יצטרף לחולשתו המרירית. ישו, כנראה, עדיין לא מרוצה מכך. הוא עוד רעב אחר נשמות. ישו רואה את המתים בממלכת הכופרים והאפיקורוסים בסכנת להיגזל מזרועותיו וליפול לגיהנום. הנשמות האלה כבר עוברות, נפילתן לבור היא קרובה. אין שם אף אחד להצילו. הזמן קצר, הרגע האחרון דוחק, הם בטח יאבדו.
לא, אמא, דם ישו לא יישפך לשוא. לכן נמהר אליהם מיד, נשקף את הדם הזה על ראשותיהם, שיהיה להם לטבילה ויחדיר בהם אמונה, תקווה ואהבה. תהי קרובה אליהם, אמא, תמלא כל מה שאין להם, כן, ישתקפו אותך. יופי ישו זוהר על פניך. התנהגותך דומה לזה שלו. כשיראו אתכם, הם בלי ספק יחזו את ישו. יהיו מנוחים בלבבך האימהי. שפכי בהם חיים של ישו שאתה מחזיקה. תגידי להם שכם, כאימא שלהם, רוצה שהם יהנו בגן עדן. כשינשמו את נשמתם, קח אותם לחיקך ואחר כך התיר אותם לעבור אליו. אם ישו לא ירצה לקבל אותם לפי חוקי צדקתו, תזכרי לו באהבה שבה הסמיך אותם לך תחת הצלב. טעני את זכויותיך כאימא והוא לא יוכל להתנגד לתחינות אהובות שלך. אם הוא מלא את לבך, גם הוא ישלם את תשוקותיו החריפות.
עתה, אמא, ניקחו דמו של ישו ונתנו אותו לכל: למצוקה, שיחזקו; לעניים, שיישאו בנחמה סבליהם של עוני; לניסיונים, שיגברו; לאמונים, שתנצח בהם כוח האמונה; לגועלים, שהם יהפכו את קללותיהם למילים של ברכה; לכוהנים, שיחזרו על משימתם הגבוהה ויהיו עבדי ישו ראויים. טבי אפיותיהם בדמו שלו כך שלא ידברו מילה שאינה מגדלת אלוהים. נגע ברגליהם כך שתחליף אותם אהבה ותשאף להם נשמות להובילן לישו. נמליך גם את הדם הזה לשלטוני האומות, שיהיו מאוחדים ביניהם ויראו חסד ורחמים לעממים שלהם.
עכשיו נכנסים למקום הטהרה. הנפשות העניות יוצרות ודורשות את הדם הזה לשחרורן. האם לא שומעת, אם, את אנחותיהן ואת זרימת אהבתן? האם לא רואית כיצד הן סובלות משום שהן מושכות תמיד אל הטוב הגבוה ביותר? גם אתה רואה כיצד ישו עצמו רוצה לטהר אותן במהירות כדי להביא אותן לעצמו. הוא מושך אותם באהבתו והם מתגמלים על ידי הגדלת אהבתם לו תמיד יותר. הם נמצאים בנוכחותו אך עדיין לא יכולים לסבול את טוהרת המבט האלוהי. לכן, הן נאלצות לנוס ולטבוע שוב באשות.
אם, נארד אל הכלא העמוק הזה ונתיר דם ישו לזרום על הנפשות העניות. נעביר להם אור, נשק את צמאונן לאהבה, נכבה באש שבו הם בוערים ונטהר אותם ממכותיהם. אז, משוחררות מתורמן, הן יעופו אל חיק הטוב הגבוה ביותר שלהם. תהיה דמם מיוחדת במיוחד לנפשות אשר מושכות יותר מכל, כך שיתמצאו בו את התחנון שאדם מסרב להן. יהיו הדם הזה ישועת כל הנפשות העניות. ימצאו כולם מנוחות וישועה בזכותו של דמם זה. תגלה עצמך כאמאלך במקום זה של אבל ואי-צער. פרוש את ידיך האימהיות לכל. הוציא אחת אחרת מאשות הנקמה והעביר כל אחד לטוס לשמים.
אם אמא, תן לי גם את הדם הזה. את יודעת כמה צריך אותו. עם ידיכם האמיות רזי אותי כולו בדמו של בן האלוהים, טהרני מטומטומים, רפא את פצעי נשמתי ועשיר את עוניי. תן לדמו של ישוע לזרום בעורקי ואתחזור לי חיים אלוהיים שלו. ירדה ללבי, השנה אותו ללב בנך. תן לו כזה יופי שישוע ימצא כל תשוקותיו מושבעות בי. בסוף אמא, נכנסו יחד את האזורים הגבוהים ונקרב את הדם לכל הקדושים, לכל המלאכים, שייקחו ממנו תהילה גדולה יותר, יצאו בהללות ויתפללנו שגם אנחנו נגיע אליהם בזכות דמו של גואל.
אחרי שהביאנו את הדם לכל התושבים בשמים, בארץ ובאש, נשוב אותו לישוע. תהו מלאכים וקדושים, בואו איתנו! הוי ישוע נושף על הנפשות, רוצה שכולן ייכנסו לאנושיות שלו כדי לתת להן את פרי ההצלה של דמו. נאסוף כל אחד סביבו. הוא יעמוד מת וימצא עצמו פיצוי על הצער המר שסבל.
עכשיו, אמא הקדושה, נקרא יחד את כל היסודות והבהמה ללא תבונה ללוות את ישוע כך שכולם יתנו לו כבוד.
אור השמש, בא להאיר את החושך של הלילה הזה ולהפכו יותר ידידותי לישוע! נוצצותכם עם קרני ההדר, ירדו משמים ותנחמו את בוראו! תגלו ימיים לבוא לרענן את ישוע! הוא בוראנו, חיינו, הכל שלנו. באו לתת לו רפואה, לשבח אותו כאלוהים העליון שלנו. אבל הוי, ישוע לא מחפש אור, כוכבים, פרחים, ציפורים, יסודות, הוא חופש נפשות!
אהובי הטוב! עכשיו הם כולם כאן: קרובה אליך אימה יקירה; מנוחת בחיקה. אך גם היא מוצאת נחמה בזה כאשר דוקרת אותך לליבה, כי גם היא סבלה מפחד המוות הכואב שלך. גם מרים המגדלית נמצאת כאן, מרתה נמצאת כאן, נשמות האוהבות את האל בכל הדורות. הוי קבלם כולם ישו, תן להם כל אחד דבר של סליחה ואהבה, כן חזק אותם באהבה כך שאף נשמה לא תחמיץ ממך. עם זאת, נראה לי כאילו רצית לומר: "ילד, כמה נשמות בורחות ממני בכוח וטובעות בחורבן נצחי." "איך יכול צערי להירגע אם אוהב את כל נשמת אחת כמו את כולן יחד?"
מושיע באגוניה! נראה כאילו חייך כמעט נגמר. אני כבר שומע את נשימתך המורכבת, עיניכם היפים מתעמתות כמו אם מוות קרב, כל גופכם רפה ויש לי הרגשה שאין אתה עוד מנשום. אוי ואוי, לבי רוצה לקפוץ מחזהי. אני מגעת בך ומגלה אותך קר כקרח, מעט מאוד סימנים לחיים. אם, אם, אם! אמא שלי האומללת, מלאכים השמים, באו ובכו על ישוע. אך אל תצפו ממני להמשיך בחיים ללאו. לא, אין לי יכולת. אני צורח: "ישוע, ישוע, חיי, אל תמות!" ואז כבר שומע את רעש אויביכם הבאים ללקחת אותך. מי יגן עליך במצב זה? אך פתאום אתה מתעורר כמו אחד שעולה מן המתים, צופה בי וומר: "נפשי, האתה? האת ראיתי סבלותי ומחשבות המוות שאני חווה? דעי עכשיו שבשעות הפחד הגדול ביותר מהמוות בגן הזיתים אגרתי בכל חייהם של בני אדם, סבלתי את כל צרותיהם ואף מותו. אבל נתתי חיים לכל אחד. דרך אגונייתי לקחתי על עצמי את הסבלות שלהם. מרירות מותה תהפוך למקור מתוק ולחיים עבורם. כמה יקרים הנפשות לי! איך שאולי ישלמו לי! את ראית, בתי, שבעוד אני כמעט מת, החלתי לנשום שנית. זה היה מות העם ששערתי את פחדיהם בלי."
מי ישוע! מאחר שגם רצית לחותם את חיי ואת מותי בך, אני מבקשת ממך דרך פחד המוות הקשה הזה שתעמוד לצידי גם בעת מותי. נתתי לך את לבי למנוחה, את זרועותי לתמיכה, השכבתי את כל קיוםי לרשותך. או, כמה שמח אני היה להיכנע בידיהם של אויביך כדי שאוכל למות במקומך. בא, חיי הלב, בעת ההכרחית הזו, להחזיר לי מה שהנחתתי בך: חברותך לשמחתי, לבך כמיטתה של מותה, זרועותיך לתמכני, נשימתך הקשה לקלוט את נשמתי במוותה, כך שאנחנו נשתף בנשימה רק בך. נשימותיך, כמו אויר טהרה, תפטרוני מכל דבק ותהיה לי כניסה לגן העדן הנצחי.
עוד יותר, ישוע! אז נתן לנשמתי את האנושיות הקודש ביותר שלך, כך שברגע שתביט בי תראה בצלמי בתוכי. עכשיו לא תשאיר לי דבר שאני צריך לתקן. אתה תרחץ אותי בדמך, תלבש אותי בגד לבן של רצונך הקודש ביותר ותזין אותי באהבתך. אם תיתן לנשמתי הנשיקה האחרונה, אז תקבל ממני לעוף לשמים. אבל מה שאני רוצה בעצמי, עשה גם לכל אלה שבאים למותם. התן להם כל אחד לאחוז בך באהבה ולתת לנפשותיהם את נשיקת האיחוד עםך. הציל אותם ללא יוצא מן הכלל ואל תיתן לנסף נפש אחת.
טובי הנענע! אני נותן לך שעה זו לזכרון סבלותיך ומותו, כדי לפזר את זעם האל הצדק בגין החטים הרבים; לטriumph של הכנסייה, לחזרה בתשובה של כל החוטאים, לשלום הגויים, במיוחד מולדתנו, לתיקוננו ולכפרת הנפשות הסובלות בבה"ג.
אני כבר רואה את אויביך מתקרבים. אתה רוצה לעזוב אותי כדי לפגוש אותם. ישו, תן לי להעניק לך את כל הרכות של אימך בתמורה לנשיקה הבוגדנית שיהודה ילחץ על שפתיך הקדושות. תן לי למחוק פנייך, מכוסים בדם, כשהוא מופר עם מחיאות לחיים ומנקוז בירקות. אנחנו חובקים זה בזה חזקה. לא אפטר ממך, אעקב אחריך. אך ברכי אותי ועמד לצידי. אמין.
התבוננותים ומפגשים
על ידי האב הקדוש אניבלה די פרנצ'יה
בשעה השלישית בגת שמנים, ישו ביקש עזרה מהשמים; ומצוקותיו היו רבות עד שהבקיש גם את נחמת תלמידיו. ואנו—האם אנחנו תמיד מבקשים עזרה מהשמים בכל מצוקה? ואם פונים גם לבריות, האם אנו עושים זאת בסדר, וב�
עם אלה שיכולים לנחות אותנו בדרך קדושה? או לפחות, אם לא נקבל את הנחמות שאנחנו ציפינו להם, האם אנחנו מסתפקים בכך, משתמשים באפליה של הבריות כדי להתאבד יותר בזרועות ישו? ישו נחמה על ידי מלאך. ואנו—האם אפשר לומר שאתה המלאך של ישו על ידי הישארות סביבו לנחום אותו ולשתף את מרירותו? אולם, כדי להיות כמלאך אמיתי עבור ישו, צריך לקחת מצוקות כאילו הן נשלחו ממנו, ולוודאי כמצוקה אלוהית. רק אז נוכל להרשות לעצמנו לנחם אלהים כך מריר. אחרת, אם אנחנו לוקחים את הצרות בדרך אנושית, לא ניתן להשתמש בהם כדי לנחות באדם-אלוהי זה, ולכן לא יכולים להיות מלאכיו.
בכאבים שאישו שולח אלינו, נראה שהוא שולח לנו את הגביע בו עלינו לשים את פרי הכאבים האלה. וכאבים אלה, סבלים באהבה וברצון, יתפכו לנקטר מתוק ביותר לאישו. בכל כאב נאמר: "ישוע קורא אלינו סביבו להיות מלאך שלו. הוא רוצה את נחתנו, ולכן הוא גורם לנו לחלק בכאבים שלו."
אהובי ישוע, בכאבי אני מחפש את לביך למנוחה, ובכאבך אני מתכוון לתת לך מקלט עם כאבי, כך שנוכל להחליף אותם, ואני אשיר להיות מלאכך הנחמה.
הטקסט באתר זה תורגם באופן אוטומטי. אנא סלח על שגיאות והפניה לתרגום האנגלי