שעות ה-24 של הייסורים של אדוננו ישוע המשיח

24 שעות התשוקה המרה של אדוננו ישוע המשיח מאת לואיזה פיקרטה, הבת הקטנה של הרצון האלוהי

† השעה השמינית ␠
מידnight ל-1 AM †

ישו נעצר בגן גת שמנים

הכנה לפני כל שעה

ישו, זה חצות. אויביך קרבים אליך. אתה, שהשתקמת, יבשת דמך וחוזקת מהשמים, הולך שנית לתלמידיך, קרא להם, הזהר אותם, לקחת אותם איתך ולפגוש את אויביך. כך, עם רצונך, תכפר על ריקנותי, אי-רצוני ודלותי בעבודה וסבל. אך, טובתי המתוק, מה סצנה נוגעת העין מציגה עצמה! הראשון להופיע הוא יהודה הבוגדני. הוא קרב אליך, חובק אותך, מברך ואומר לך שלום. אתה, אהבה בגשמיות, לא רואה זאת כביזוי לכבודך להתנשק על ידי שפתיים שלטניות. עדיין תחבק אותו, דוחף אותו אל לביך, רוצה להצילו מגיהנום בנתינת לו סימן חדש של אהבתך. איך זה אפשר לא לאהב אותך, ישו! גודל רכות אהבתך הוא כזה שצריך למשוך כל לב באורח חזק לאהוב גם אתכם. ובעוד כך, אינך מאוהב!

... על ידי הנתינת יהודה לנשקו אותך, תכפר על הבוגדנות, התכסיסות והתעלות תחת מסכת ידידות וקדשיות, במיוחד של נשמות שהוקדשו לך. אתה מבקש סליחה לכל חוטא שמתחרט אמיתית ומצוי במצוקה לביך.

ישוע, טובי שלי! אני אשה על צדך ואגן אותך. אקבל את תורתך ואשמיע לכל דבריך, אחד אחר השני. אוי כמה טוב ללב לי לשמע את דבריך אל יהודה: “חבר, למה באת?” נראה לי שגם אלי פנתה המילה הזאת, אך לא לקרוא אותי חבר, אלא בשם המתוק 'ילד'. “ילד, למה באת? ” אתה שאול רק לשמוע תשובה: ”ישוע, באתי לאהבתך." "למה באת? ” אתה אומר לי כשאני קם בבוקר; אתה אומר לי כשאני מתפלל; אתה אומר לי מן החלק הקדוש כשבאתי לקבל אותך אל לבי. כמה קריאה יפה זו לי ולכל הנשמות האחרות! אך כמה רבים עונים על שאלתך: “באתי לפגוע בך.” אחרים, המזייפים שלא ידעים דבר עליך, מתענגים בכל סוג של חטא ומענים את שאלתך: “אני הולך לגיהנום!”

כמה אני רואה צער בך, ישועי! אני רוצה לקחת את החבלים שבהם אויביך מוכנים ליקש אותך, ולקשר בהם נשמות אלה אליך ולחוס עליך מכאב זה.

שוב אני שומע את קולך הרך אשר כאשר הולכים לפגוש אותם, הוא שואל את אויביך השאלה: “מי אתם מחפשים?” והם עונים: “ישוע הנוצרי.” ואתה: “אני זה!” עם מילים אלה אומר את הכל ומגלך עצמך כמישהו שאתה באמת, כך שהאויבים שלך רעדים מפחד ונופלים לארץ כאילו מתים. אתה, אהבתי שאין לה תואם, קורא אותם חזרה להכרת ההכרה עם "אני זה!" השני ומנחיל עצמך לידיהם שלהם. אך במקום להתענות ולהשתחות לפני רגליך מהלומה, האמונים והבגודים סומכים על טובתך, בוזים לחסדיך ומופתיך, שמים את ידיהם בגבך, קושרים אותך בחבלים ושריונות, זורקים אותך לארץ, דורסים אותך ברגליים ותולשים את שערך. אך אתה נשאר שקט עם סבלנות בלתי נדלה, סובל ומכפר על כל הביזויים האלו, שמגיעים אליך בעקשנות גדולה יותר ויותר, למרות המופתים שלך. בחבלים והשריות שהקשרו אותך, אתה שביר את שרשי אשמת חטאינו וקושרים אותנו אליך בקשרי אהבה מתוקים. באהבה אתה מגיח בפטרוס, שמגן עליך עם החרב ונתק עורף אחד מאוזני מלכוס, אך אתה מרפא אותו מחדש. כך אתה רוצה לפדות את המעשים הטובים שאינם נעשים בחוכמה קודשית ולכבוש עבור אלה שנופלים לחטא מתוך זלזול יתר.

ישועי הסבלני ביותר! נראה לי שאלו החבלים והשריות הוסיפו לך יופי מיוחד לאישיות האלוהית שלך. על מצחך מושבת מלכות, אליה אף אויביך משתוקקים. עיניים רואות אור, פניו האלוהים לקחו ביטוי של שלווה עמוקה וטובה גבוהה ביותר, מסוגל להשפיע גם על עבדי הרוצח שלך. מילים מעטים חודרניות אך כה רכות גורמות להם לרעד. אם הם מגבירים לעלות אליך, זה רק כי אתה מאפשר זאת.

אהובי! האם תוכל אי פעם להודות שאתה תקשר ותקשור עבורי, ואני, יצירתך, לא אלבוש שרשראות? לא, לא! לכן קשר אותי בחבלייך ובשרשרותיך, קשר אותי בידיים שלך. לפיכך, בעוד שאנחנו נשיק את ידיך הנעימות, אנא בקש ממך לשים שרשראות על כל מחשבותי, עיני, אוזני, לשי, לב, נטיותי, כולו. באותו זמן כמוני, קשר את כל בני האדם, כי לא יזדקקו עוד לעצם חוצפה לפגוע בך כאשר הם מרגישים את מתיקות שרשראות אהבתך.

יישו! כבר נתת את עצמך בידי אויביך, כי נתת להם הכוח לעשות עימכם מה שירצו. גם אנחנו, יישו, מסגרים את עצמנו בידיים שלך כדי שתוכל לעשות איתי בחופש מלא כל דבר שרוצה. עםך, רוצים להיות בתוך רצונך, להעתיק מעשי כפרתך ולסבול סבלותיך. רוצים להיות תמיד קרוב אליך, כך שלא יהיה קלון שאינני מכפר עליו, מרירות שאין אני מתקן אותה, חבטות לחיים או טומאה של פניך שלא ילוו בחיבוקי ואהבתי. אם תרפס בדרך סבלך, ידיים תמיד מוכנות ללקט אותך. אעמוד עמך תמיד, ולא אשאיר אותך לבדך לאף רגע. כדי להיות בטוח יותר בזה, התרשם לי להיכנס אליך. אם אני ברוחך, בעיניך, בלבבך, באתך עצמך, אז מה שעושים אתה, גם אנחנו יכולים לעשות. כך, אוכל ללכת אחריך נאמנות. אף אחד מסבלותיך לא ימלט ממני, כי על כל אחת מהן אעניק לך את אהבתי בתמורה.

ישוע, טובי החמד, זה שעה אחת בלילה. רוחי מתחיל לרדת לשינה. אבל אעשה את כל מה שאפשר כדי להישאר ער. אך אם תבוא עלי השינה בכל זאת, הוא יותיר אותי בך. מהעתה ואילך, אני מאזין מחשבותיי בך להגן עליך מפניך אויבים, נשימה לכל פעם לעקוב אחריך ולהתלווה אליך, כל פעימת לב שלי לומר לך: "אני אוהב אותך! ” ולתקן את האהבה שאחרים לא נותנים לך. אנחנו מאזין בכל טיפת דמי בך לתיקון ולהרגיש כבוד והכרה שאויביך מכריזים עליך באמצעות גידופים, תעלולים וחילולי קודש, ובסופו של דבר אני מאזין את כל קיומי בך כשומר מגן. ישוע, חבק אותי, אחוז אותי וב�רך אותי. אם תרצה שאסגיר עצמי למנוחה קטנה, התר לי לישון בלבך, כך שאוכל להתעורר פעמים רבות ופעם אחר פעם מהפקעות לב שלך, המהירות מאהבת וצער, כדי לשמור עליך ללא הפסקה.

הרהורים ומחשבות

על ידי אב אניבלה די פרנציה הקדוש

ישוע נתן עצמו מיד בידי האויבים, רואה את רצון האב באויביו.

בתעלות, בבגידות של יצורים, היכולים אנחנו לסלוח כמו ישוע סלח? אני לקחת מידי האל כל הרעה שאנחנו מקבלים ממנו יצוריים? האם אנחנו מוכנים לעשות את הכל שישוע רוצה מאתנו? בצלב, במתחים, היכולים אנחנו לומר שהסבולנות שלנו דומה לסבולנות של ישוע?

ישוע המוכרז, תכבש את שרשראותיך על לבי ושמור אותו שקט כדי להכין אותו לסבל הכל שאתה רוצה.

זבח ותודה