יום שני, 21 במרץ 2016

שיחה בין אדוננו ישוע המשיח

ואת בתו האהובה לוז דה מריה.

עמי הנאהב,

אני נותר שומר על מעשיהם ומעשי כל אחד מבני, לא לשפוט אותם קשות, אלא לחכות להם שיחזרו אלי…

אני אהבה; אנכי חסרך, מחכה לך עד שבתוך הקבלת רצון החופשי של כל אחד מכם תבחר לקראתי כך שאעזור לכם.

אני חי בודד במישקנים ללא אף אחד מבני לשמור עלי...

מצאתי את עצמי נבזה והם קראו לי אלוהים של ההיסטוריה, העבר.

למרות המרחק הנעלה מכול מה שמגדיר אותי בו אדם חי, הם לקחו בידיהם את האפליה כדי לקחת מרחק נוסף מהלימודי.

לוז דה מריה:

אדוני ישוע, מה איבד האדם שגרם לו להתרחק ממך?

ישו:

י קרובי, האדם איבד את התשוקה לגדול; הוא מסתפק בהבחנה בשל תכונותיו האנושיות כדי לצבור תשומת לב של אחרים והוא מרוצה להיות מוערך על ידי השאר. התאוה לעלות מעל היא סטגנטית; הם לא רוצים לגדול רוחנית. זהו הסיבה שאלו האנשים אינם יכולים להבחין בין מאמין לבין לא-מאמין. לא-מאמינים נמצאים בכנסייתי ומשתתפים לעיתים ללא זיהוי ככאלה, בלי שאחיהם יודעים על כך אף ספק.

יש רבים מאוד שמגידים שהם מאמינים בי, אך יש מעט מאוד שנוהגים באמת את אמונתם ויש להם אيمان מוחלט בי, רואים אותי כמי שאני, עולים מעל ואוהבים אותי כמי שאני, מרגישים אותי ומחשבים אותי כך טוב עד שהם בטוחים לחלוטין בי, כל כך בטוחים שמאמינים בכל מה שקובע להם כי זה לטובת אלה שאהבתי. אני נותן לאדם ואדם נותן לי את אמונו כדי שיוכל לעלות מעל ולהיחבר לנוכחיותי בכול אחד מבני. אני רוצה שיהיו מאמינים בי, אך גם יהנה מנוכחותי…

אוֹר מרים:

אדוני, מה הוביל את האדם לסטגנציה בחייו הרוחניים?

ישו:

בת אהובה,

לרבים זה מספיק להטיל את האשמה על כל ילדי המועדפים שלי, הכוהנים, של רגע זה, אבל מאז לפני כן, הסתירות קיומו של גיהנום, החטא כמושג, ואחריותו של מי שמבצע אותו, סבילות האמורליות, חוסר העלאה באמונה והאיחוד עםי, קבלת אמי פחות בתוך הכנסייה שלי, הזלזולים בהיררכיה בכל הזמנים הסוטות ומפחיתים מהמערך האמיתי של האמונה, המסורת, האמת, הרעיית, הלימוד באמת, ששרתי לא עוד האחרונים והשרתים לכל; כל אלה, יחד עם הכנסת שרתי בכיפת החברה, השריצו את כנסייתי בעניינים שלא היו ולא יהיו רצוני.

ואתה, עמי, לא רציתם לחקור את רצוני, או להכיר אותי טוב יותר, או לדעת עלי. מה שאתה שומע מספיק לכם. זה הסיבה שהרגשת כבלון: אתה עולה ואומר שאוהב אותי, אבל אם כל חומר באוויר נגע בך או גרר לך, אתה מתכווץ ונופל לארץ, בדיוק כמו שעתה עלית, ושראת אותי, ולאחר מכן תהפכו לרודפי עמי ואותי.

ילדים, האם ידעתם מי אני?

כל יום או בשבת שומעים עלי בדברי הבשורה, אך האם אתה הולך בי? האם אתה מכיר אותי עמוקות? או שהרגשת רק שכבה דקה של צבע לי...

אלה שמבקרים אותי וקובלים אותי יומית, מתמידים להטיל פחיות על אחיהם כדי להשליכם ולהטביעם בנהר, ללא אף אחד שיוכל להצילו; הם פעילים ומעבדים בסתר כמו נחשים נגד אחיהם, וההפקרות רגלות נגד אחיהם מבקשות מהם הסבר לתנהגותם כי הם רוצים להניח את אצבעותיהם על אחיהם כדי לבזות אותם בפני הקהילה. הפקרות, קובלים אותי כל יום והן גורמות לי לקאוט! מי שפועל כך הוא רשע ואכזר.

מי הם להביא את אחיהם לחשבון? אף אחד לא ידע מה אני יודע, הם לא היו שם, הם לא ידעו את הסתר של אהבתי לבני אדם.

יותר נורא הוא זה שמקבל אותי עם דתיות כוזבת מאשר זה שנופל ומתחזק, ואחר כך קם להיות מגדלור לאחיו.

זה הסיבה שאני היחיד שידע את סתר אהבתי; זה הסיבה “אנוכי

מי אנכי.” (שמות ג: יד)

הוי לו שרוצה לקבוע את מסלול האנושות חושב להיות טהר וקדוש; יבוא הזמן שאז יישפט לפני.

אור מרים:

ישו האהוב, אנחנו חוטאים, נלחמים כל יום, רוצים להמשיך לצדך. למד אותנו לחיות על ידייך ולאהוב את אימך.

ישוע:

בתי האהובה,

קדוש לא שופט; הוא מתפלל עבור אחיו בני אדם. החוטא מצביע על החוטא כשהכיר בחברו את אותו חטא שלו; החוטא בוגד באחיו ובזה רודף אחר אחים.

בהרגעה הזאת, האנושות חסרה אותי. כמה קוראים לעצמם נוצרים, והם חיים כמו אלה שאינם עמי; הם מכחישים אותי במעשיהם, במילים ובתנהגותם. אלו שייכים לי שמשתייקים ברע הזה שמפריע לאנושות; הם גורמים לצלבי להכבד יותר. הפגיעה כואבת יותר והמקלות חזקות יותר באלו שהם טוענים שאוהבים אותי.

האנושות בטהרה מחכה להישנות; הם לא מזהים את האותות של הרגעה הזאת כי אינם יודעים את ההזהרות מאימנו ואינם קוראים עבר דברי הנצחי שבאסכולה הקדושה. הם כובסים אותי לעבר. הכל נאמר באסכולה הקדושה, הם כובסים את

רוח הקודש למנוע ממנה לגלות לי הסברת הזמן הזה כך שלא תאבד. הם

לא מכבידים את מצוותי, הם עוברים על הסקרמנטים, הם בוזבזים במעשי הרחמים, הברכות הן בעבר. האם תהיה מוסד הקודש של העצת הקדושה בעבר?

לא, ילדי, הכתב הקדש מכיל את התפתחות עםי. זה הסיבה שאני מסביר את דברי לדור הזה, ואמי מוגדרת על ידי אבי, אנכי ורוחי, לשמור על דור זה ולהציל נשמות באהבת האם שלה.

גליתי לנביאי את דברי, כי קראתי לעמי להיות עדים לי, אך הם לא יודעים כיצד להעיד עלי; הם מחפשים מתנות מיוחדות או מידות טובות, אבל עם זאת הם לא יעידו עלי באופן מלא, רק כאשר ידעו אותי באמת ורוח יהיו מסוגלים לקחת את עוזי, רוחי, בחופשיות, ללא קשרים או הגבלה.

תפלו, עםי, תפלו והפכו את התפילה למעשה כדי שתפרו.

ילדי, באו אלי. כל אחד מכם, באו לחיות פגישה אישית

עם אני. לכל אחד יש לבוא ולמחוק את פנאי כדי שיהיו חקוקים בליבו לנצח.

אור מריה:

אדון יקר, איך נוכל לומר לך שאנו אוהבים אותך?

ישו:

אהובי, על ידי להיות משמעתיים ולקבל אתי כך שכל אחד יחיה אותי וייסגר לי ללא תנאי ובשעבוד.

האנושות חייה את הרגע הסכנתני הזה, סכנה לגוף וגם לנפש, ואיני רוצה שילדיו יאבדו. אתם מתחילים את השבוע לזיכרון של התנדבותי באהבתי למען ישועת הנפשות, ומה תגובת האדם? אתם תראו, אתם תראו…

עמי היקר שמכים אותי, למה מכים אתכם בעצמכם מרצון?

אתם נתנו עצמכם לזנות, נתן חופש לחושים כך שיאבדו, ותמשיכו בדרך הרע.

עמי היקר, ציר הארץ יתזוז; אלה שידעים את האמת נשארות בשקט, ואני קורא לכם להתכונן כי תראו מה יהיה טהרה לאדם ליפול מהשמים.

התפללו ילדי, עבור צ'ילה; היא תחליק.

התפללו ילדי, עבור ארצות הברית; תהיה מכה.

התפללו ילדי, עבור ישראל; היא תחליק.

הארץ תשתולל עם עוצמה. הלילה יפתיע את האנושות.

הרע נלחם חזק נגד אלה ששייכים לי. התעוררו ילדים! הרגע הגיע!

אהב�תי לא תפסיק. מלאכי השלום שלי יבוא להיות דרך לעמי.

עמי היקר, הארץ תשוט עם תושביה; כולם ישתתפו בדחייה בה נטלתי חלק, לא כי אני מעניש אתכם, אלא כי מרידה זו נגד אהבתי לכל האנושות, ומרדה זו תחזור על אותה אנושות. אני מחכה ברחמי; רק אל תשתכחו שאני מתקרב עם משפטי. הרע לעולם לא יהיה בעל כוח יותר מהטוב, אך האנושות נתנה כוח לרעה ורוע זה קשור אותם. לכן, הם יעברו דרך מסך הכבשן, עד שיעמי יהפכו לעם אמיתי שלי ואני אשיר לכל עמי.

אחדו בחגיגת סבלותי, אחדו בשקטה של אם.,

ממשים ואוהבים את רצון אבי שבשמים.

אני אוהב כל, אך לא כולם מחפשים אותי.

בדרך מיוחדת אברך את כל אחד מאלה שקראים ומעלים לחיים את דברי.

ישוע שלכם

תהלה מרים הטהרה, המולדת ללא חטא.

תהלה מרים הטהרה, המולדת ללא חטא.

תהלה מירים הטהרה, המולדת ללא חטא.