יום שבת, 19 במרץ 2016

הכרת תודה 24 שנים לאחר הופעתה הראשונה של הקדושה הבתולה ללוז דה מריה

מודים לאל על היום המיוחד הזה, ונרצה לציין בקווים רחבים את ההיסטוריה המשתקפת כהנצחה נצחת.

כשאני מבטיח עם הודיה אמיתית אל השמים, לא יכול להמשיך בדרכי ללא סיפור לאחים שלי על תודה עמוקה עבור הראיות המרובות והנעים של אהבה, רחם ומעוז לאחר שהקדושה אם האלוהים נטלה את ידה לי, היצור הלא שווה, כדי להנהיג אותי אל בנה ישו המשיח. לא אשכח פעם ראשונה זו, אף על פי שכל הפעמים הבאות שבהן ביקרו בי ישו או הקדושה אם האלוהים היו תמיד כמו פעם ראשונה מחדש.

אני רואה לפני עיני את העיניים בצורת אגוז, יפות, חודרות וצבע דבש — בהן צפה והכריחה אותי הקדושה אם האלוהים, וכיצד הרגשתי נשמתי מלאת באהבה אימהית ברגע אחד. לאורך הימים וחודשים, קרבתה של הקדושה אם האלוהים גדלה יותר ויותר ונמשכה, מאפשרת לי לחוות הנחיה מפורטת על מה ציפה ממני בנה, עם שקט רוח שרק לקדושה אם האלוהים יש והוא — אם תרצה — סיפור מתוק שאין לו מקום לציפיות אלא מציע וודאות מלאה. הקדושה אם האלוהים הראתה לי את כל הדרך שעלי ללכת אל בנה, שהפכה למיסיון היומי של ימינו. הובלתי עד רמה כזו של אהבה שלב הקדושה אם האלוהים התיר לי לראות אותו, לא באמצעות מראה גופני אלא דרך הנשמה עצמה, אותה הציגה לי עם הסברים רבים ולקחה את תשובתי חופשי: כן!

ידעתי מראש כי הקדושה אם האלוהים הבטיחה לי — הגנתה לא תעזוב אותי כל עוד אעקב אחר רצון אלוהים ולא אחרי רצונו של האדם. היו לי ציפיות גדולות לפגישה העליונה הראשונה הזו, שם הפכתי שוב מודעת לטובה הנוראית של השמים שהסתכלה עלי, שאינני רואה עצמי כראוי לה.

הקדושה מארחתי הביאה לי מטרה קרובה בשנותיה הראשונות — אחת שתמשיך בתוך אני היום: פירוק האגו האנושי.

מחברת ועט היו בין הבקשות הראשונות מהמ�לכה של השמים, כך שאזכור מה אמרה לי. באותו זמן לא ידעתי שזה רק תחילת דרך ארוכה, קשה, מנוסה, מרדופה אך משווארת עליה הובילה אותי אתך — האדונה המבורךת — לאחר מספר שנים: ישוע!

ישוע, מלך השמים וארץ, עם אמו הקדושה, בא ליתן לי מים ודבש ובמקביל ניחום. הוא צפה בקוצים בדרך על ידי הראה לי את הצלב שלו, שזה לא רק כאב אלא גם רחם וגאולה.

כוח אלוהי הודגש ברכות דבריו ובאנרגיה קולו — שהשאיר אותי ללא נשימה כשהוא מסר לי את רצונו: חסר אונים, קטן, לא ראוי, וכל התיאורים האפשריים אחרים מבטאים מה חשבתי באותה עת… וישוע שמר עלי ואנטשף את תחושותי, מכניס אותי לחלוטין באהבתו הגבוהה.

הייתי מחוץ לעצמי — מחוץ לסביבה בה מצאתי עצמי, אף מחוץ לעולם כולו — הכל היה שלום, רגיעה, ברכה ואהבה זורמים דרך אני ומביאים אותי אל עומק לבו, שבה הראה לי את כאבי פסיון שלו וההסגרת הקבועה, בטוחה, נאמנת ושקטה של האם הקדושה לאל.

אם ומרצה…אם וחברה…אם ותלמידה…אם ומלקה. כאשר חשבתי על הרכות שבה ישו חבייבי ניגש אל אמו ואחז בידה — ליבם שלט בעצמי באותו רגע, ואמרתי: כן!

אני מרגיש לא ראויה לברכה זו. אולי יש כאלה שלא יודעים שהגן לקוח מהשולל על ידי העולם כדי להראות את גדולתו באמצעות השינוי של אחד ממעגלייו לדרך שאין יכולת לעולם לדמיין אותה.

אם האלוהים כבשה אותי שוב ושוב, ברגעים שבהם ראיתי עצמי מופנם בשל ניסויים, וניתנה לי הנחמה המתוקה של בושמיה השמים בשמן ממנו נובעת תמונת מלכת השלום המשך להתגלותה אף במה שאני קורא 'טל': זוהר קטן שירד ונתגלה כאילו אם נתנה לילדה שלה סוכריות כדי שתפסיק לבכות. אז נשכחתי את הסבל, ושמחה ותודה כובשים את התנהגות הרוחנית, מספקים כח חדש לא בגלל בקשה אלא כך פעולת השמים — היא נותנת ומעודדת, מעודדת ונותנת.

ביום מיוחד שבו הייתי מאוד מוכע על ידי השמצה ולא יכולתי להחזיק את הדמעות שהקרבתי לישו באותה עת, לאחר תקופה ארוכה של כאב, ריח שמימי חדר לחדרי; הרגש גרם ללבי לפצח ו… קרה: ישו נטל יד אלי ואותו רגע שנראה כמו אternity עצמו כי רק הוא ואני קיימים — הוא הציע לי את ידו הקודש והגיע אלי. הוא צפה בעיני, דחק אותי לחזה שלו וכולן נעלם ברגע סובך שחוויתי כמוהו להיות חווה של גן עדן מראש ובו נחרט עלי בלי היסוס הביטוי הסובל של אהבת האל. עד הרגע האחרון בחיי אני תודה לו על זה.

עם הזמן — שמעבר המהיר שלו לא מאפשר לי מנוחה אחרי אלוהים — הגעתי לחיים בין סודות אלוהיים משותפים שאינם מושתנים. בין השאר, הוזמנתי לשאת את הצלב של הקדשת האב השמימי מתוך אהבתו לבני אדם.

שמחת החיים באחווה שייכים לחלוקה ולתרגום לכל אחד מהדברים האלוהיים שאני מקבל בהמשגות לאנושות כך שאתם יכולים לקבל עם דיוק רב את ההסברות שנגלו על ידי ישו, האמא הקדושה אלוהים ולעיתים דרך המלאך מיכאל — כדי שהנרדם יתעורר והעורך נשאר זקוף.

האחווה לא מצאה גבולות בהקדשות ואהבה שפוזרים אלה שעובדים קשות להגיע לדבש האלוהי מגיע לרבים מאחים – אתם הקוראים שהם חלק מהמשפחה אליה כל מילה מועברת דרך אהבת הטריניטי, לא רק כהודעה אזהרה, הכנה והערכה אלא כאמירה של צמיחת רוחנית — שאינה מדד את ניתוק האנושות אך בתנועה מתמדת מאהבה אלוהים שמקורה באל וחוזר לאל וזורם פעמים רבות על כל האנושות כך שנוכל להישמר.

אור מריה, 19 במרץ 2016