שעות ה-24 של הייסורים של אדוננו ישוע המשיח

24 שעות התשוקה המרה של אדוננו ישוע המשיח מאת לואיזה פיקרטה, הבת הקטנה של הרצון האלוהי

† השעה התשע עשרה
מ-11 בבוקר עד 12 בצהריים †

ישו צולב

הכנה לפני כל שעה

ישו, אהבתי! פרוש ממנך הבגדים, אתה עומד שם עם גוף מוכתש, אך ברכות של כבש שהולך לטבח. כל הגוף שלך רועד. ליבי דוחק בצער כשאני מבין שהדם זורם מכל חלק בגופו הקודש ביותר שלך.

ישו מוכתר בשושנים בפעם השלישית

אויביך, כבר עייפים, לא הספיקו עוד מהעינוי שלך וקרעו את הכתרת השושנים מראשך שוב עם בגדיהם. על ידי החזרה של הכתר לראשך, הם גורמים לך לסבול צער שלא נשמע מעולם, כי אל הפצעים הראשונים הם מוסיפים עתה אחרים שהם אף יותר כואבים. כך אתה מכפר על בוגדות האדם ועקשנותו בחטא.

ישו, אם לא הייתה אהבה רוצת שאתה תסבול צער גדול מזה, בוודאי שתמות מהעינוי של הכתר השושנים הזה שנחזר עליו. אך עכשיו אני רואה שאינך יכול עוד לעמוד בצער. עם עיני דם, אתה מסתכל סביב לראות אם מישהו יבא ויעמוד לצידך בסבל ובהשפלה זו.

אך, טובתי יקרה, אתה לא לבד כאן כמו בלילה שעבר. אמאך המרירה נמצאת פה. לבּה חודר מרירות גדולה. מרים המגדלית וג'ון הנאמן שלך גם הם פה, שקטים מהכאב מול סבלותיך. תגיד לי, אהבתי, מי יתמוך בך בעצבותך? הוּרשני לעשות זאת, שיש בלי צורך בלתי נמנע להיות קרוב אליך בשעה זו.

אמאך ואחרים נאמנים מאשרים לי את הזכות. אקרב אליך, אחבק אותך וביקש ממך לשכון ראשך על כתפי ולהותירני להרגיש את הקוצים שלך, כדי לקיים תשלום לכל החטאים של המחשבה שביצעו האנשים. אהבתי, נטה אלי! רוצה לבלוע כל טיפה אחת מדמך היקר שזורם מפניך הקדושים. מבקשת ממך שתכלול בכל טיפות אלה אור לכל הרוח הנבראה ולא יפגע בך מחשבות רעות.

בינתיים אתה צופה בצלב שאותך מתכוננים ומשמיע את מקצבי הפטישים שבאמצעותם הם חוררים חורים כדי להכניס בהם המסמרים שייקבעו אותך לצלב. לבּך דופק חזק ומחזק. אתה משתגע ומרגיש צורך להתפשט על מיטה זו של כאב כדי לחותם את ישועת נשמותינו במותה. כבר אני שומע אותך מדבר:

"צלב קדוש, לקחי אותי בחיקיך, אנוכי עייף ממתנה. צלב קדוש, עליך אשלים הכל. באו ותשקע ללא דיחוי את התאווה החריפה שצריכה אותי לתת חיים לכל הנפשות. אל תאחר עוד, כי גדולה תשוקתי לנווח עליך כדי לפנות לשמים לכל ילדי.

אוי צלב, אכן אתה מרטיריותי, אך בעוד רגע תהיה גם ניצחוני וטריפום המושלם ביותר. דרךך אשיב לבני לinheritance עשירה, ניצחונות, טריפות וכתרות."

הנה, כשהוא מדבר ישו, שומרי הביצוע מצווים לו להתפרס על העץ של הצלב. הוא מוכן להם מיידית כדי לכפר על מעלנו. אהובי! לפני שתשכב על הצלב, התר לי לשרת את הפצעים הדמים שהאהבה גרמה לך.

צלייבת ישו

עכשיו, טובי המתוק, אתה מתפרס על הצלב ומחכה באהבה גדולה ורכות לשומרי הביצוע, שברשותם כבר פטיש ומשקפיים כדי לצלבן אותך. ואתה מזמין אותם בחיבה להאיץ את הצלייבת. בפועל, הם עכשיו תופסים את זרועותיך באכזריות לא אנושית, מונחים את המשקף על כף היד הפנימית ודוקרים אותו עם מכת פטיש כך שיצא מהצד הנגדי. הכאב שאתה סובל ממנו גדול כל-כן עד שהאור בעיניך היפות מתמךם ופניך הופך לבן מוות.

יד ימין מבורך של ישי! אני נושק אותך, רחום עליך, מאדיר אותך ומודה להודות לך בעבור עצמי וכל האחרים. ככל מכות הפטיש שאתה מקבל, כך הרבה נשמות אני מבקש ממך להציל מהגיהנום הנצחי בשעה זו. כמו כל טיפות הדם שאתה משפיך, תכבסו את אותו מספר של נשמות בדמך הקדוש. ישי, למען הכאב המר זה אנא לך לפתוח את השמים לכל האדם ולברך את כל הבריות. יהיה ללבבך כוח לקרא לאנשי החטאים להתפלל ולתלמידים שקריים ואמונים אל אור האמונה.

ישו, חיי המתוק! צער הצליבה רק החלה עתה. כמעט ולא סייםו שופטייך לצרף את ידך הימנית כשהם תופסים את ידך השמאלית באכזריות שלא נשמעה קודם לכן ומשכו אותה אל תוך חור המיועד למסמר עם אלימות. זרועותיך וכתפיים נקרעו ממפרקיהן, ובתוצאה של הכאב גם הרגליים מתקופפות ברעד. באותה פזיזות שבה צרו את ידך הימנית הם מצמרים גם את ידך השמאלית.

יד ימין מובחרת של ישו, אני נושקה אותך, רחמי עליך, מאדיר אותך ומשאלת אותך, למען מכות הפטיש והכאב המר שאתה סובל מהם בעת הצמדה, לשחרר את כל הנשמות ממקום הטהרה כעת. בכוח הדם שנשרף מידך השמאלית אני מבקשת אותך, הוי ישו, לכבות את הלהבות שבהן נשפות אלו הנשמות. תהא זו דמך למחווה לכל ולתמיסת מרפא להם, לטהרם מכל פגם, כך שיגיעו לתבונתו השמחה שלך.

אהובתי וכוללי! למען הכאב המר שאתה סובל ממנו אני מבקשת אותך לסגור את גיהנום לכל הנשמות ולהחזיק את הבזקים של צדקתך, כמה שהם נגרמו על ידי אשמת חטאיינו. תן, הוי ישו, שצדק אלוהית תירגע, ושמקלות זעם שלה יפסחו על הארץ. גם גרום לאוצרות רחמי האל לפתוח לטובת כל.

ישו, לתוך זרועותיך אני מניח את העולם כולו ואת כל דורות האדמה ובעל-פה של דמך אני מבקשת אותך שלא לסרב סליחה לאף אחד ולהעניק ישע לכל הנשמות למען זכויות הדם הזה היקר, ולא לשלול אף אחד ממנו.

יהושע שלי! אויביך, שלא נשבעו עוד, תופסים את רגליכם ברוע גיהנום ומשכים אותן עד שצלעותכם יוצאות ממקומם. לבי רוצה לעמוד. אני רואה את עיניכם חושכות מכאב ומלאות בדם, שפתיך חלשות ורעדות, לחייך שקועים, בעוד שחזהך עלה ויורד מהיר יותר ויותר. אהבתי! כמה רציתי לעמוד במקומך כדי להציל אותך מהכאב הזה. מאחר שאין זה אפשרי לי, רוצתי לשים מרגיע בכל גפיך הכואבים, לחבק אותך וליתן לך נחמה וכפרה על כלם.

יהושע שלי, עתה שים את אחת הרגליים מעל השנייה ותקע בה מסמר קהה. אוי רגלי מובחרות של יהושע! אנחנו נושקים אותך, מנשקים אותך, מאודים לך ונבקשים ממך על הכאבים המרירים שאתה סובל מהם, ובעזרת הדם שהשפכת, חותמים את כל הנשמות בפצעות הקדושות שלך. יהושע, אל תדחה אף אחד!

תנו גם מסמרים אלה לנו אחיזה, כך שלא נפריד ממך עוד; תנח אותם בליבינו, כך שיתמצא תמיד אחיזתו רק בך; ותקבע את היצרונות שלנו, כך שיימצאו רצויים רק בך.

יהושע הצלוב שלי, אני רואה אותך כאילו טבול בדם שבו אתה תמיד מתחנן על הנשמות. בעזרת כוח הדם הזה, אנא, אל תתיר עוד נשמה לברוח ממך.

יהושע, עתה אני קרב לבך שנקרע מכאב. אני רואה שגמרת את כל כחך. רק אהבתך צועקת חזקה יותר ויותר:

“סבל, סבל, סבל עוד!”

ישו, אני חובק אותך, רחם עליך, מאדיר אותך ומודה לך בעבורי ובשביל כל האחרים. או, כמה רצוני לשכון את ראשי על לבך כדי להרגיש מה אתה סובל בתליית הצלב הזו המרתקת. אני מרגיש שכל מכת הפטיש רעדה בלבך. כאבים כולם מאוחדים פה. או, לו לא היה עצות האלוהים שחרב תדקר לב זה, אז הלהבות של גופך היו מתקדמות וגרמו ללבך לפוצץ. הלהבות הזו מזמינות את אוהביך להתיישב בשמחה בלבך. אנא בקשתי בחסדי דמך הקדוש, לקדש נשמות אלה. הוי, אל תניח אותם לעזוב לבך ולהוסיף בחרצך קריאות לכפרה, כך שיתמשכו את חייך על הארץ. אתה רוצה לתת למקום המועדף בלבך לנשמות שאוהבות אותך. הוי, תן להם שלא ייפרדו מזכות זו. ישו, הלהבות של לבך בוערות וצורפות אותי, דמך מעניק יופי לנפשי, אהבתך תמיד מחזיקה אותי מצומדת ללבך דרך כאב וכפרה.

ישו! עתה שרתיו של רוצחיך צלבו את ידיים ורגלייך על הצלב. עתה הם הפכוהו כדי לדחות קצות המסמרים אחורה. כך פניך היקר נוגע באדמה, אדומה בדמך, ואתה גם נוגע באדמה בשפתייך. עם נשיקה זו, אתה אהבתי, רוצה לתת לכל הנשמות נשיקה של אהבים, להחזיק אותם באהבתך ולחתום כך על ישועתן. או ישו, תן לי לקח נפשתך. בעוד שמתעלליך דוחקים את המסמרים אחורה, יניחו מכות הפטיש שלהם לפגוע בי ולתקוע אותי לנצח באהבתך.

בעוד הקוצים חודריים עמוק יותר ועם עוד יותר בראשך, אני רוצה להציע לך, טובתי המתוקה, את כל מחשבותי כקורבן. הן ינחמו אותך וירככו את עוזלותו של הכאב שהקוצים גורמים לך.

ישו, אני רואה שהרוצחים לא יכולים לעשות די כדי לחרף וללעוג אליך. לכן, אני רוצה לנחם את המבט שלך עם מבט האהבה שלי.

הלשון שלך דבקת בתקרת הפה בשל צמאונך הבוער. כדי לשקו את הצמא שלך, אתה רוצה שכל הלבבות יפרצו באהבה אליך. מכיוון שאין זה כך, צמאונך בהם גדל עוד יותר. אוהבי! אני רוצה להעביר זרמים של אהבה אליך כדי לשקו את הצמא האדיר שלך במידה מסוימת.

אני רואה שככל תנועתך, הנפלאות של ידיכם מתרחבות והכאב הופך יותר ויותר אינטנסיבי ומר. כדי להציע לך הרגעה מכאב זה ולהקל עליו, אני מציעה לך את המעשים הקדושים של כל האנושות.

ישו, כיצד סובלת רגליך! כל תנועה בגופך הקדש ביותר גורמת לכאב בוער ברגליים. אין אף אחד קרוב אליך כדי להציע לך תמיכה ולהקל על הכאב מעט. חיי, אני רוצה להעביר את צעדי אנשי כולם של העבר, ההווה והעתיד ולהופכם כלפניך כדי לנחם אותך בסבלות הקשות שלך.

י ישו שלי, איך לבבך העני נצלב! כיצד אוכל לנחם אותך בצער זה? רוצה להתפשט בשבילך, לשים את לבי בליבך, תשוקותי החריפות בישוקותיך, כך שכל תאווה רעה תושמד. רוצה לאפשר לאהבתי להיתמזג עם אהבתך, כדי שכל לב אדם יתלקח באש אהבתך וכל אהבים חוטאים יכבו. אז לבבו הקדוש ביותר שלך יהיה נוח! מאשר לכם לשמור על עצמי תמיד מצומד לליבך האוהב עם המסמרות של תשוקתך, אהבתך ואמתך. ישו שלי, אתה צלוב, אז גם אנחנו צולבים עמך. אל תרשה לי להיפרד ממך במידה זעומה. רוצה לשמור על עצמי תמיד מצומד לך לנצח. רוצה לאהב אותך ולכפר על כל, כך שמצוקתם של בני האדם יקלה עקב אשמת חטאיהם.

ישו שלי, כעת אויביך מרים את הקרש הכבד של הצלב ומשליכים אותו אל הבור שהכינו לו. כעת אתה, אהבתי, תלוי בין השמים לארץ, פונה לאב בשעה זו החגיגית ומספר בקול חלוש ושקט:

אבי הקדוש! ראני כאן, נטול חטאים של העולם כולו! לא יהיה אשם שאינו מועבר אלי, כך שבעתיד לא תפיל עוד את הברק של צדקך האלוהי על האנושות, אלא עלי, בנך. אבי, התר לי לצלוב כל הנשמות על הצלב הזה ולבקש עבורן סליחה בקול דמי ופקעי. האם לא רואה את מה שעברתי? בעזרת צלב זה והזכויות של יגוני, תתן לכל האנשים חסד התפלה האמיתית, השלום, הסליחה והקדושה. התרצה זעמך נגד האנושות הענייה, נגד ילדי. הם עיוורים שאינם יודעים מה הם עושים. לכן, ראה את המצב אליו נפלתי בגללם. אם אינך נרגש לחמלה עליהם, לפחות התרצה לנרגשות מפני פנאי הזה, המוכת לבלול, מכוסה בדם, חולה ומתפוח כתוצאה מהמכות הרבות וההלקות שסבלתי. רחמים, אבי! אני היה היפה ביותר מבין כל ילדי האדם, עכשיו אנוכי מושחת כך שאינני מזוהה יותר. 'הפכתי למזוודה של כולם'¹ זה הסיבה שארצה את המין האנושי העני להישמר."

יהושע, האם אפשר שאתה אוהב אותנו עד כדי כך? אהבתך דוחקת את לבי העני. הוי, רוצה ללכת אל תוך כל האנשים ולהראות להם פניך, שמתוותה בגללם, כדי להרגיזם לחמלה על נשמותיהם ועל אהבתך. עם אור השואב מפרצופך ובכוח המשכיל של אהבתך, רוצה לעשות אותם מבינים מי אתה ואנחנו, כך שיתגלגלו לפניך לשרת ולהגדילך.

י ישו האהוב הצלוב! המין האנושי מרגיז תמיד את צדקך האלוהי ומעולם לא פוסקים מפיו הכפישות, הקלות הדעת, הקללות והדברים הרעים. כל קולות אלה גורמות לכדור הארץ לרעום ולהתרומם אל השמים. הן מגיעות גם לאוזני האלהים וקוראות לנקמה וצדק נגד בני אדם. אוי! כיצד צדק האלוהי נאלץ להטיח את ברקייו עליהם, וכיצד הכפישות גורמות לזעמו!

אך אתה ישו שלי, שאהב אותנו באהבה עילאית, פוגש בקולות האלהים הקטלניים את קולך האלוהי והבורא ומתחנן על רחמים, חסד ואהבת אנושות. כדי לרצות את זעמו של אב, דובר אליו באהבה:

"אבי, תביט בי ולא תשמע לקול בני האדם, אלא לקולי. אני זה שמגיע לסיפוק לכל. לכן אבקש ממך לראות את בני האדם בי. ואם לא, מה יקרה להם? הם כה חלשים, כה טפשי ומלוא כל סוג של צרות, רק מסוגלים לעשות רע. רחמים על אלה העניים! אני עומד לידם עם לשוני, יבשת מצמאון, בוער באהבה."

י ישו, טבול במרה! קולי, מאוחד בקולייך, רוצה להתמודד מול כל הביזוי, כל הכפישות, כדי להעביר את כל קולות בני האדם לקולות ברכות ותהללות לאלהים.

אך, משיחי הצלוב, גם עכשיו האדם לא נכנע לאהבה וצער כאלו. לעומת זאת, הוא בוזה לך, מצטבר אשם על אשם, מבצע חילול קדושים אימים, רצח, הונאה, רמאות, אכזריות ובוגדות. כל מעשי הרשע האלה משקלים כבדים על זרועות אביך השמימי, שלא יכול לסבול את עול החטא הזה, ועומד לשחרר את חמתו ושלוחי אסון וחרבה על הארץ. אתה, ישואי, שרוצה להציל את האדם מחמת האלוהים כי אתה פוחד שהוא יאבד, מפשיט את זרועותיך נגד אב ואוסרת לו ליתן חופשי לחסדו.

להעביר אותו לרחמים על האנושות הענייה ולעוררו, אתה מדבר אליו בקול תוחלת:

"אבי, ראה את הידיים הללו, כיצד הן קרועות, ואת המסמרים שפוקדים אותן ומצמידים אותם, כאילו, לכל מעשי הרשע. כך אני מרגיש בידיים אלה כל הצער שהמעשים של רשעים גורמים לי. האם אתה, אבי, עדיין לא מסופק מצעי? או שאיני יכול לתת לך סיפוק? אמת, זרועות אלה קרועים ממפרקיהן תמיד יהיו השרשראות שמקשרות את ילדיהם העניים של האנושות כך שלא יברחו ממני, חוץ מאלו שרוצים לנתק עצמם ממני בכוח. אבל זרועותי גם הן שרשראות אהבה שקושרות אותך, אבי, למנוע אתך מהשמדת העניים. בלי זה, אני רוצה למשוך אותך קרוב יותר אליהם כך שתשפוק עליהם זרמי חסד ורחמים שלך."

י ישועי! אהבתך היא קסם מתוק לי ומניע אותי לעשות מה שאתה עושה. זה הסיבה שאני רוצה, בעלות כל הצער, למנוע את צדק האלוהים מללכת בדרכו נגד האנושות הענית. עם הדם הזורם מידיך, אני רוצה לכבות את אש אשמתם ממנה הם בוערים ולקרוא תיגרה. התיר לי לשכן בצידייך את הכאב והעינוי של כל בני אדם. תן לי הרשות ללכת אל כל בני האדם ולהניח אותם בבחזקתך כך שיתפוסו מחסה בלבך. לא תרצה אם, בעוצמת ידיכים היוצריות, אעצור את זרימת מעשי הרשעה רבים ומניע מכל אדם להמשיך לעשות רוע.

אך הוי, שלא מספיק לבזות אותך, בני האדם רוצים לשתות עד תום גביע אשמה ולרוץ בדרך החטאים במהומה. הם נושעים מאשם לאשם ומעבירים את מצוותיך. משום שאינם מכירים אותך, הם מרדו בך ועלו בדרכי הגיהנום בניגוד לך. כיצד זועמת העליונה, הכבוד האלוהי על זה! ואתה, ישועי, שמנצח את הכל, גם על מרידות בני האדם, כדי להרגיע את אב השמים, התירם לראות את אדם שלך נשבר, גופך נקרע ממפרקיו, מושחת בדרך אימתנית; אתה מציג לפניהם רגליך הנקבים, כיצד הם מתאספים על ידי מרירות העינוי. שומעתי את קולך, מגעת כמו של אדם דו-חשוב, שאף על פי כן רוצה לנצח את אכזריות האדם בעזרת עוצמת האהבה והכאב ולנצח את לב האב:

אבי, צפה בי ממצחי עד כף רגלי. אין מקום בריא עלי ואין מיקום שפצע נוסף יכול להיפתח בו או כאב חדש להתגלם לי. אם לא אוכל לרכך בתמונה זו של אהבה וכאב, מי יוכל? הילדים האנושיים, אם אינכם מסרים את עצמכם לתפלה הזאת של אהבה, מה תקוות לכו להתגלות? פצעי ודמיי תמיד יעוררו מהשמים לארץ חסדי תשובה, סליחה ורחמים עליכם."

ישוע, הקרוי שלי! הצמא הבוער שאוכל אותך, ייסורי לבך הפנימיים שאותם רוצים לחנק אותך במרה, כאב ואהבה ומתקשרים עם עינויים אחרים, בוז האדם שעליך כה נוראי, כל הסבל הבלתי נאמר שדומה לגלי סערה חודר אל לב לבך הפנימי, דוחף אותך עד כדי כך שאינך יכול עוד לסבול את משקל העינויים הזאת. אדם שלך, שלא יכול יותר לעמוד במשקלו של עינוי זה, בא לקראת עזרה ורחמים בשפע כאב ואהבה. ישוע הקרוי! האם אפשר שאתה, ששולט על היקום ומחיה הכל, כעת קורא לעזרה?

אה, כמה רוצים לי לחדר בכל טיפה של דמך הנכבד ולשפוך את זה כדי להרגיע כאב כל פצע ולקלוט את הקוצים של הכתר השוקיים. אני רוצה לחדר לכל ייסור לבבך הפנימי לקחת ממנו את המרה ואני רוצה לתת לך חיים תמורת חיים. אם היה אפשר, הרי שבאתי להריד אותך מהצלב ולהחליף מקום עם. אך אנחנו רואים שאין לי כלום ולא יכול לעשות דבר כי אני עני מדי. אז תן לי את עצמך ואנכי קבל חיים בך ותתן את עצמך לך. כך ימלאו רצוני.

ישו הענוי שלי, רואה אני שהדבר מגיע לסופו עם האדם הקדוש ביותר שלך, לא עבורך, לא, רק כדי להשלים את גאולתנו. צריך לך עזרה אלוהית, לכן נותנת עצמך בידיו של אביך ומשאל ממנו תמיכה ועזר. אוי! כמה חייב להיות אביך מוטרד כאשר הוא רואה את הצער האיומי של אדם הקדוש שלך, העבודה הנוראה שפשע החטא עשה לאבריים שלך! כדי לספק את תאוותך לאהבה, דוחק אותך אל ליבו האבוי ונותן לך את התמיכה הנדרשת להשלים את מלאכת הגאולה. אבל בעוד שאתה מניח על הלב האבי, רגש בלבך יותר מאוד מכות הפטיש, מכות השוט, כאבם של חתימותיך והדקירות של כתר הקוצים שלך. אוי! כמה אביו עצמו מרגיש נדקר! כמה זועם הוא שאלו הכאבים, שהגיעו אל ליבך, גורמים גם על ידי הנשמות המוקדשות לך! ואתה, ישו שלי, מנצח בכל, מגן גם על נשמות המוקדשות לאלוהים ובעזרת האהבה הבלתי מודדת של לביך, תיקון את ים הממרור והכאב שהם גורמים לך ול אב. כדי להרגיע אותו, אומר לו:

"אבי, הציץ אל ליבי! יהיו כל סבלותיו משביעים את רצונך. ככל שהם מרגיזים יותר, יעילו יותר לבּוֹרְכוִי הָאָבִי לבקש חן, אור וסליחה לנפשות המוקדשות לך. אבי, אל תדח אותם ממך, כי יהיו מגיני ואלה המשכים את חיי על הארץ."²

ישו, חיי הצלוב שלי! רואה אני כיצד סבלך מתחיל על העץ. כי לא שבעת אהבתך עד שתמלא את מלאכתך. גם אני סובל עםך את הסבל הזה. כלכם, מלאכים וקדושים, באו וראו את עודף האהבה של אלוהים. ננשק את פצעיו הדמים, נאבדם, נתן תמיכה לגוף הנקרע, תודה לישו על מעשה הגאולה. נעביר מבט אהבה לאמו, שנדקה בכאב, האמא שסובלת כה הרבה כאבים ומות רבים בליבה הטהרת שלה, כשראית פצעים בבנה, שהוא גם אלוהיה. בגדייו רטובים בדם, הגולגולה רטובה בדם.

אוי ניקח את הדם הזה כולם! נאבקש מאמא הכואבת להתאחד איתנו, ואז נעבר בכל העולם. נחלץ לעזור לנמצאים בסכנה שלא יאבדו, לנתקפים שיעלו שנית, ללוקחים שתפולתם תמנע. ניתן את הדם היקר הזה לאנשים העיוורים רוחנית, שייראה בהם אור האמת, אך בעיקר לחיילים העניים שהיאבקים במלחמה³. נעשה להם מגן שמירה! אם הם גורליים להיפגע מכדור אויב, ניקחם בחזקנו לנחמם. אם ישכבו בשדה הקרב, נשארו על ידי כולם, ורוצים ליאוש מהגורלו האומלל שלהם, אז נתן להם את הדם היקר הזה כדי שיתיישרו לגורלם ומרירות הכאב שלהם תרכך. ואז נרגיש שהנפשות בסכנת נפילה לגיהנום, גם לנו לתת להן את דמו של בן האלוהים, שהוא מחיר הגאולה, ונציל אותן משטן.

בעוד אני לחוץ את ישו על לבי להגנה עליו מפניהם ולתקון לו לכל צרותיו, אשכיב כל ילדי האדם על לבו, שיכול יקבלו חסד הפעולה של התשובה, הכוח וההצלה.

בינתיים, אני רואה, ישועי, שדם רב זורם מידיך ורגליכ. “מלאכי השלום, בוכים מריר”, יוצרים כתר סביבך ומחזיקים בהרואיות גדולות של אהבתך האינסופית. אני רואה את אםיך למרגלות הצלב, חודר כאבים, אני רואה את מרי מגדלנה הנאמנה, ואת תלמידך הירוק, יוחנן, כולם משועשעים מהפלא, הכאב והאהבה.

ישועי, אני מצטרף אליך, לקח את כל טיפות דמך הקדוש ושרק אותם בלבי. אם רואה צדקותך זעומה נגד החוטאים, אז אחזיק בדמוך לפנייך כדי להרגיע אותם. אם אשאל ממך תשובה של נשמות קשות בחטא, אז אראה לך את דמך. בזכות דמה לא תשליכי את תפילתי, כי אנחנו נושאים באצבעותינו את הערבון לשעורנו.

עתה, טובי הצלב, בשם כל הדורות של העולם, עבריים, הנוכחים והבאים, יחד עם אםיך וכל המלאכים הקדושים, אני כורה לפנייך ואומר: “אנחנו משתחוים לך, אדוני ישוע המשיח, ומהללים אותך, כי דרך צלב קדשך פדה את העולם.”

התבוננות ומעשים

על ידי אביר סנט' אניבלה די פראנסיה

ישוע הצלב נכנע לשריו. הוא מקבל באהבה את כל החרפות והכאבים שמגיעים אליו. ישוע מצא בצלב מיטתו למנוחה על האהבה הגדולה שהוא רגש לעבור נשמתנו הענייה. ואנחנו—האם אנחנו מנוחות בו בכל כאבינו? היכולת אומרים שאנחנו מכינים לישוע מיטה בלבבותינו בסבלנות ובאהבתנו?

בזמן שישו צלוב, אין חלק פנימי או חיצוני שלו שאינו מרגיש סבל מיוחד. ואנו, האם נשארים צלויים לגמרי אליו, לפחות בחושיהם העיקריים שלנו? כאשר מצאנו את שעשוענו בשיחה ריקה או בבדיחות דומה אחרת, אז זה ישו שמשיך להיות מחובר לצלב. אבל אם נזבח אותו הטעם לאהבתו, אז אנחנו מסירים את המסמרים מישו ונצלבים בעצמנו.

האם נשמרת תמיד דעתנו, ליבנו וכולנו עם המסמרים של רצונו הקדוש ביותר? בזמן שישו צלוב, הוא מבטיח את רוצחיו באהבה. ואנחנו, האם נביט באהובה על אלה שעוקצים אותנו, לאהבתו?

כל: ישו הצלב שלי, תהא המסמרים שלך מוטבעים בלבי, כך שלא יהיה דף, אהבה או תשוקה שאינה מרגישה את חדקם; ותהיו הדמעות שזה ליבי ישפוך, השמן שהרגיע כל פצעיך.

¹ אני תולעת ולא אדם, לחץ האנשים והקיאת העמים."

² בעזרת שמירת המצוות הנוצריים בסדרי הדת והכמורה.

³ "שעות סבלו של ישו" נכתבה ברובה במהלך מלחמת העולם הראשונה."

זבח ותודה