בערב, בעת שהתפללתי בחדר המרפסת שלי, פתאום החלו להופיע לי פנים. היו אלה הפנים של קבוצה גדולה של צעירים שמגיחים מערפילת אור, רק מחכים.
העלתתי אותם מיד לאדוננו.
הם סיפרו לי כיצד אירעה תאונה נוראית, והם כל אחד קיבלו שריפות חמורות באש. הם מתו בלא הכנה ולאחר התפלה. היו הקרבנות של אסון השריפה בשווייץ.
הם אמרו: "אנחנו מחכים לתפילות ולגאולה."
קורבן נשית אחת אמרה: "הם מנסים לחקור מה קרה, ואנשים מביאים פרחים, אבל זה לא מה שאנחנו צריכות. אנחנו זקוקות לתפילות, אנחנו זקוקות לגאולה. אנחנו רוצות שיהיו תופלים עלינו."
"אנחנו מחכים כאן, אבל אף אחד לא עוזר לנו. אין ביכולתנו לנוע. צריך לשחרר אותנו אל האור."
אמרתי להם: "הם לא יכולים לעזור לכם כי הם אינם רואים אתכם."
נפשות אלה נתונות שם שבו מתו עד שיושגו דרך תפילות וקרבנות.
אחרי שהקרבתי אותם למרינו, הם נדונו לפי זכותם וחטאותיהם.