יום שבת, 2 במאי 2015
לב מריה יום הכפרה ושבת קנאקל.
גבירתנו מדברת לאחר הקנאקל והמסה הטרידנטינית הקדושה על פי פיווס החמישי בבית התפארות במלצ'ץ דרך כלי ובתה אן.
בשם האב והבן ורוח הקודש אמין. המזבח של מרים היה מיוחד ויפה תפוס עם פרחים רבים שהאירו במהלך המסה הקדושה. גם מזבח הזבח הושק באור מבריק.
אני, אימכם השמימית, אדבר אליכם היום: ילדיי האהובים, חבורתי הקטנה והאוהבת, תלמידיי האהבים, אני, האמא השמימית, מדברת אליכם היום דרך כלי רצוני, משמעתי ובעלת הלב הנמוך ואן, בתי, שממלאת את רצוני וכל המילים שהיא חוזרת עליהן היום הן רק מילותי.
היום נכנסתם לקנאקל, לאולם הפנטקוסט עם אימכם השמימית, אם ומלכת הניצחון והרוזן מלכת הרולדסבאך.
ילדיי האהבים של מרים, עולי רגליים הקרובים והרחוקים, צאנצני הקטנים ותלמידיכם, בעיקר בתי הקטנה אן, כפי שכבר חוויתם, הדרך במשימת העולם תמשיך. אתם תקימים הכל שאלוהים האב מבקש ממך, מחבורתך והתלמידים שלכם. כל דבר יינתן ליכם אם ת�שיכו בדרך זו נאמנה ולא תשוגו, אלא תודה לאבי השמים שהוא מטיל עליכם את הסבל הגדול ביותר וזבחי הקרבה הגדולים ביותר. ביך ישוע המשיח, בני, סובל. אל תקחו זאת ללב, ילדי, אם תחשבו שממך דרושים מדי. אני, אימכם השמימית, ממשיכה ללכת בדרך זו עםכם ואתקבל את צלבייכם עם כל המלאכים והקדושים ותומחך.
מה המצב היום, צאנך האהובה הקטנה? כמה אני מחכה לבני הכוהנים שלי, שהבטיחו את בני ישוע המשיח בתדירותו ללכת בדרך הקשה ביותר של הפסיון, לעלות לגולגותא עד הר גלגלתא.
מה קורה בכל תפילת הקורבן הקדושה לפי פיוס החמישי בטקס הטרידנטיני? בני ישוע המשיח מחדש את קרבנו הקודש של הצלב על המזבחות שבו נצח קרבן זה בחוקיות מלאה.
בני הכוהנים האהובים שלי, אני מצפה לחזרתכם בתשובה. כמה ברכתיך באהבת רוח הקודש. כמה דלקתי את לבבותיכם באהבה של רוח הקודש ובאש רוּחוֹ. ואולם, בני הכוהנים האהובים שלי, שגיתם. הפסיון של בני ישוע המשיח הפך לכאורה עבורכם. אתם מבולבלים. אף על פי שהכחשתם את בני ישוע המשיח, מה היא המיסה העממית אלא גנאי. בני הכוהנים פונים גביהם לבן ישוע המשיח. הם עומדים עם גביהם למזבח הקודש. הוא מחכה לאהבתכם. הוא ממתין לבניו הכוהנים שלו להכיר לו כבוד, לשרתו בתפילת הקורבן הקדושה, להיתנות לו, לומר: "כל מה שאתה רוצה ודרוש ממני, אעשה גם אם זה יקח את חיי. אנוכי מוכן!"
כל כהן קדוש צריך להיות יכול לומר זה מה שאני מחכה לו וזה מה שבני יישוע המשיח מחכה לו. אני אשמור עליכם בני הכוהנים האהובים שלי, אשר מקדשים את עצמכם ללבי הטהרתי. אז אתם מוגנים, אז אוכל להדריך ולהנהיג אותכם אל בני יישוע המשיח ואתם תעברו הכל שהוא דורש ממך. זה לא יהיה בלתי אפשרי, אלא ההסמכה לכוהנות שלך היא הקדושה ביותר. האם שכחתם את כל זאת? האם השארתם את הבטחה בצד? האם התפשטתם מהכהן הרבה זמן כבר? איפה קדשכם אל בני יישוע המשיח? עד כמה אנחנו בוכים על נשמותיכם. בני ישוא רוצה לכולם חזרה ואני רוצה למסור אותך לו.
דרך הכפרת שלכם, בני הבחירה האהובים שלי, אתם יכולים להשיג הרבה. אתם מנחמים את בני בזמן הקשה ביותר זה של נפילת כנסייתו. זה לא אומר, בני הכוהנים האהובים שלי, שהכנסייה של בני תאבד, אלא שאתם הביאת אותה לכאוס. ובעוד כך בני ישוא ממשיך לחכות לך. אתם יכולים לגור בכאוס, אך בני יישוע המשיח יחיה זאת, כנסייתו. חג הקרבן הקדוש שלו יהיה אחד יום נחוג בכל הכנסיות הקתוליות. תעברו זה כי זו נפילת הכנסייה המודרניסטית. הגיע הזמן שאני, אימי השמימיים שלכם, הודעתי לכם, זמן הפילוג. הכנסייה המודרניסטית תאבד, אך לא הכנסייה האמיתית הקדושה הקתולית והאפוסטלית. למען זה קראתי את בני הבחירה להמשיך בכפרה. הם מוכנים לעשות את הזבחות הגדולות כי הם ילדי מריה שלי. וילדים של מריא שלי מקבלים את הסבל הגדול ביותר. אני נשא עםהם את הצלב, שטעון על כתפיהם. הם לא יפסיקו לסבול, בכפרה ואהבה.
הצטופף על ילדי. מחלה אחת תוחליף את השנייה. כל יום היא כפרה. כל יום היא סובלת צער ורק אז אומרת: "כן, אבי, לפי רצונך, מוכנה לסבול זה הצער, כי זה למענך ולכהנים ולתחיית הכנסייה החדשה, הכנסייה הקדושה החדשה".
אולי יום אחד נצליח לחוות זאת, וזהו הסיבה שאנו רוצים לומר תודה מראש. תודה אמא קדושה על כל האהבה שהענית לנו עד כה בשנים אלו עשר. נתן לנו מתנות רבות ונמשיך לסבול את הצער שבנו ישוע המשיח דורש ממנו.
אמא שלנו אומרת ברכה: ואני מברכת אותך, צאן קטנה יקרה, עם כל המלאכים והקדושים בטריניטי, בשם האב ובשם הבן ובשם הרוח הקודש. אמן.
נשיקו את הפצעים של בני ישוע המשיח יומיים, כמו שעשתה עד כה, כי פצעי אלה יחזקו אותך במאמציך להמשיך לסבול את הצער. אמן.