יום חמישי, 7 ביוני 2012

עוצמה גבוהה קורפוס קריסטי.

האב השמימי מדבר לאחר המיסה הקדושה הטרידנטינית של פיוס החמישי בקפלה הביתית בבית הכבוד במלצץ דרך כלי ובתו אן.

בשם האב והבן ורוח הקודש אמין. האב השמימי ידבר היום, בחג זה, בקפלה הביתית כאן במלצץ. צבאים של מלאכים הופיעו בתשע קורוס. הם היו פה כדי לנחם את ישו כי האב השמימי לא רצה לעזוב אותו ללא נחמה ביום זה. הוא נתן לו יום נהדר מלא בכבוד, בבית הכבוד הזה, בית האב. אם הקדושה הייתה לבושת בבגדי חג עם שמלה יפה. כתר שלה היה מכוסה באבני חן רבות, גם התפילה. המלאכים שרו את הגלוריה והאגנוס דאי במהלך המיסה הקדושה של הזבח. רבים מקדישים נראו, שגם יכלו ליהנות מחג זה. כל המזבח היה טבול בזהב וכסף.

דרך הצלב התאורה פעם אחר פעם, - לא רק דרך צלבי הסבל אלא גם של השמחה. תחנת ה-15, הקמתו, הייתה מוטלת באור מבריק, כאילו ישוע קם מהמתים כעת. הוא לבש שמלה חגיגית לבנה כמו שלג. אם הקדושה, מלאת שמחה כי היא גברה על כל הכאב, פנתה לאהבה ולתודה אל בנה, שהשריד הכל. אם הקדושה בשדרות גם הייתה לבושת בבגדי לבן. היא החזיקה תפילה לבנה בידה. כתר שלה היה ארוג עם יהלומים רבים. הכל הירקף סביבה.

האב השמימי ידבר היום: אני, האב השמימי, מדבר עתה ברגע זה, ביום החג הגדול הזה, דרך כלי רוצה, משמעת וצנוע ואם בתי אן, שממלאת את רצוני לחלוטין ומחזירה רק מילים שיוצאות ממני.

בתי היקרה, הראיתיך היום יום החג של בני. כן, למי שהם מאמינים ולמי שתתנו מסה טרידנטינית לקורבנות פיוס החמישי, הם יכולים להנות מיום זה. אתם יכולים לתת תודה בבית הכבוד, כי זו המקום בו חוגגו את החג הגדול הזה, חג הגוף והדם של ישו, שיכל להיערך.

אבל, ילדי היקרים, זה היה יום אבל ולא יום חג לבני. הוא בכה ודמעות זרמו על פניו. הוא חייב להרגיש כמה צער וכאב היום ביום הכבוד הזה. מי נשאו ברחובות היום ביום זה? לא אותו! קצת לחם. יותר מכך לא היה כלול במנורות המודרניות. גם המאמינים לא הירככו על ברכיהם. ואני מודה שאף אחד לא הירכך לפני קצת לחם. בני לא התגלגל בידיים של הכוהנים המודרניים האלה. הוא לא היה נוכח במיזבחות אלה, שנבנו לכבודו. הוא הופיע לבדיחה. הוא נשחק על מיזבחות אלו. אני, האב השמימי, חייב לנחם אותו שממה יום החג הזה נשאר רק לבוז ולעג. זה ניתן לו בהרבה. הכוהנים שהשתקעו במיזבחות אלה לא היסתייכו בו כלל בטריניטי. הם לא עבדו את בני בכלל. הם הציגו לו מופע היום, ביום החג הגדול של חג הגוף והדם של ישו.

כן, יקרותי, זה מה שנותר מכנסייתנו: בוז ולקיחה לגרוטא. הקוצים של כתר הקוצים דקרו עוד יותר עמוק בראש בני. הוא חשה את מלחמות השוט שוב. גילויי פנים ניתנו לו. היום מעולם לא היה יום שמח עבורו. זה היה יום אבל. השמים מלאים בצער. המלאכים בוכים עליו. והמאמינים? האם הם מאמינים בכוהנים שהם מציגים להם את התיאטרון הזה? האם הם עדיין מאמינים כאשר דוקרן לחם שטוח ומניע אותו ברחובות? האם ניתן אז לאמן באוצר הקודש? והאם הרועה הראשי התערב שם שבנו הוזל כך? האם הוא התערב בכל דרך ואסר על הכוהנים הללו? יש התערבות היום כאשר במקומות מודרניים זה לחם שטוח מניע ברחובות ללא אמונה שהוא צריך להכיל את בני עם אלוהים ובני אדם? לא! זה נשאר לחם. כהני נואשים שהם נפלו מהאמונה. גם רועה הראשי שלי נפל מאמונתו ואפילו הרועה הראשי שלי אינו מציג דוגמה טובה. יש לו הרבה עליו והוא יכול לפצות על הרבה. עדיין אנחנו מתגעגעים לליבו, שהוא כה קשה וכה סרבן. הפרימסונים עודם מסביבם. הוא מטעה את המאמינים. הוא ממשיך להטעות אותם ומציג להם תיאטרון דרך דוגמת הקומוניון שלו. בני לא יתגלגל בידיו גם כן. הוא אינו יכול, כי חטא זה כבד מאוד ואין לו תשובה ולא נלקח בחזרה; להפך, הוא הופך יותר ויותר רע.

שטן מתפרץ בוואטיקאן. שטן מסתובב סביב הרועה העליון שלי שנבחר על ידי. הוא שמח שהצליח להגיע למעלה. הוא רצה לכושף את רועה העליון הזה עם מבטות חכמים ומשחקים חכמים ונאמניים. ואין לו תבונה בכלום. הוא עבר דרך הכל מה שהוטל עליו, ועדיין היום אין לו כל תחושה מאמתי ולא מפיץ אותי בכלל. בכל מקומות הוא מותר לי להילעג, והכוהנים שהם מציגים לו את התיאטרון הגרוע ביותר, הוא אינו עוצר אותו.

ויהי בני יכול לחגוג ביום הזה? "לא," אומר בני. "אבי יקר, זה הפך ליום האבל הגרוע ביותר לי. לכל מה מתתי וכל מה רציתי לפדות, אך כמה מהם, עד לרעייתי הראשי, דחו את החסדים הללו. הם לא קיבלו אותם; להפך, הם ממשיכים ללעוג לי ולהתגאול בי בדרך הקשה ביותר. וכל מה שאני אוהב, כל הכמרים עד לרועה העליון שלי. אנחנו סובלים את הכל זה דרך השליחתי הקטנה אן." שם בני עם אביו, עם האם היקרה של האלוהים ורוח הקודש סובל את כל הביזוי, את כל הבזיון ואת כל הסבל הכבד ביום הגדול הזה, יום האבל.

השליחתי לא יכול להיות שמח על היום הזה. היא יכולה רק לראות אותו כיום אבל. איך תוכל לצחוק ולשמח בחיים ביום זה כשבני ישו המשיח סובל את הכאב הגרוע ביותר בה?

ילדי, טפל בעצמך הם ימשיכו ללעוג לך. אך היום הותר לה לקבל כומר צעיר שבדרך לקדושה. הותרתה לחוות שהכמרים אינם רק אלה המבזים את בני ומניחים אותו לצידו, אלא יש עדיין כמרים שאוהבים אותו, שעושים הכל, נותנים הכל, אף על פי שנתנו עצמם, מתוך אהבתו. הותר לה לחוות זאת. יכולתי לתת לך את המתנה היום כך שלא תסבול מעבר למדה כבן אדם, כי נשמתך צועקת ובורחת ואבל.

אבל אני אוהב אותך, ילדי הקטן שלי, כי אתה סובל היום הזה עם בני. אתם, צואנתי הקטנה, סובלים הכל. האם יכולת להמתין אז שאוכל לקחת ממך את הסבלה היום שבני סובל את הצער הגדול ביותר? לא רצית לסבל שם? ניסית להיות שמח? לא! עליך לסבל בכל זה. ובעל כורחך קיבלת ואכפת אותו. כן, היה לך זמן קשה. אני יודע על הסבלה שלך בלבבך. אני יודע מה הלב שלך נראה. אני יכול לצפות אל העומקים הגדולים ביותר של נשמתך, אך אני אב טוב, אני יודע מה אנחנו עושים. אני יודע שאני רוצה להמשיך ולהניח אותך בדרך הקדושה הזו, ולקראת זה שייכת סבלת הצלב. יש בו ישועה! הסבל והשמחה שייכות יחדיו. אך בעכשיו איני יכול לתת לך את העונגים האלה. אתם יודעים שהכהנות החדשה חייבת לסובל מחדש בלבבך דרך בני יהושע המשיח כי אתם יודעים על הכוהנים הרבים שמביזים אותו כך, שמצחיקים אותו, שאינם לובשים עוד בגדי כהונה מזמן רב, שלא מאמינים בו כלל, שלא אוהבים אותו, שלא משבחים אותו, אלא שרואים לו שירים מצחקקים. עכשיו הוא חייב ללכת בדרך הצלב הזו באתך, ילדי הקטן שלי.

וגם אחרים שאינם רוצים לחוות את המשימה העולמית הזו ירגישו גם הם את האבל. הם יהיו מוכנים לעשות קורבנות עבור משימת העולם הזה, כי הכהנות החדשה מכילה סבלה רב. עד שיסובל, יעבור זמן מסוים. אך ילדי הקטן שלי, תרגיש בקרוב שהאתם מציעים רבים לנפש זו לסבל, שרוצים גם הם לסבל עבור המשימה הכהנית, מוכנים לעשות קורבנות למעשה הגדול בעולם, לבני, לכנסייה החדשה, לכהונה החדשה. הם מודעים מאוד למשימתם, כמו אתה ילדי הקטן שלי, ויחזיקו איתך ולא ימרדו ולא ישתוקקו על סבלתם, אלא יחזיקו עימה עם רצון טוב. הם יודעים על סבלך ואינם רוצים שתשא אותו לבדך לכל העולם.

אני מודה לכלכם היום ביום הקורפוס כריסטי המיוחד על כך שסבלתם איתי ועל היותכם מוכנים לתמוך באוהבים שלי, בחלקתי, ולא לדחות את הסבל, אלא לא לעזוב את בני יישו המשיח בסבלו. לא, אתם לווים אותו, אתם צופים בסבלו ואינכם מביזים אותו. להפך, הנחמה הגדולה ביותר שאתם נותנים לו היום. תודה על רחמיכם! תודה על כל האהבה שהנחתם בו!

תודה לי, ילדי, במיוחד על כל הסבל שאנכי נשאה עד כה עם תמיכה של צאצאי קטנים יום ולילה. למעלה מ-8 שבועות אתם סבלתם כך הרבה. זכרו שהאבא השמיימי יודע הכל, ושהוא ישליט על סבךכם אם הכוהנים ירשו זאת. זה בגלל הסבל שאנכי משתיקים אותו. סבכך מופנה אחריו. אתה יודעת כיצד ישו חייב לסבול כל דבר בליבך ולא מוריד ואתה רוצה להיות שם עבורו כנחמה. אתה הבטחת לו ואתה תקיים את ההבטחה שלך. אתה תחלוף בסבל הכבד ביותר, ואת לא תרודד. מבחינה אנושית, אתה תמות. אבל האבא השמיימי מחזיק אותך בידו, כי הוא אוהב אותך ללא מילים גם אתכם, שאתם רוצים ללכת בדרך זו במלואותה.

אני אוהבת כלכם ומברכה אתכם ושולחת אתכם למיסיון העולם הזה. יום אחד תהיו האנשים המאושרים והמחויבים ביותר על פני הארץ, שאותי בחרתי. זכרו תמיד: חסד הוא מתנה! ואם אתם מוכנים ללכת בדרך זו, זה חסד, חסד מעל חסד ואהבה מעל אהבה ונאמנות מעל נאמנות! היותך תודה, ילדי יקרים, כך אמרת אם השמיימי. היא הלכה עםכם בדרך הזו, ואינה משחררת את עיניה ממך רגע אחד, כי היא אוהבת אותכם, כילדיך של מרי, ללא מילים.

אלוהים השילושי ברכך עתה, עם כל המלאכים והקדושים, עם כל צבא השמים, בשם האב ובעזרת הבן ושל רוח הקודש. אמן. אתה מאוהב ואזה הדבר הגדול ביותר! היות תודה ותמשיך ללכת בדרך הקדשות בכל מידתה! אל תשכח לעולם לאבד את העוז לנסוע ולהתמיד בסבלנות עד הסוף! אמן.